פרשנות מצטטת על דברים כ:יב

יהיו בעיניך כאויבים. דאם לא כן, בודאי לא ינצח על אוהבים, "אויביך" למה לי. ואם תאמר, ועדיין למה צריך למכתב "על אויביך", דאי שלא תרחם עליהם – כבר כתיב בפירוש (פסוק יג) "והכית וגומר" (קושית הרא"ם). ויש לומר, דהך (שם) איירי כשצרו על עיר (פסוק י), אז המצוה אחר שלא השלימה (פסוק יב) – "והכית את כל זכורה", כדי שיהיו יראים דאם לא יעשו שלום – וילכדו ישראל העיר – יהיו הורגין הכל. אבל כאן במלחמה שהיא שלא בעיר, רק מערכה מול מערכה, ובזה לא נצטוו שלא להחיות, ולכך מזהיר שאל ירחם עליהם. כמו שעשה אחאב, שהיה מרחם על בן הדד (מ"א כ, לד), ובא העונש עליו:

צורי. כמו וצרת עליה (דברים כ' י"ב), ובאה המלה מלרע כמו שובי נפשי (תהלים קט"ז ז'):

[מיום וגו']. וזאת המחלה (שהיא) עושה עמי שלום ביום, ומלחמה בלילה, וככה רובי התחלואים, והנה תשלימני כמו ואם לא תשלים (דברים כ' י"ב):