פרשנות מצטטת על דברים לא:יא

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. לֹא מָצִינוּ בְּכָל הַמִּקְרָא שֶׁמֹּשֶׁה יְדַבֵּר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד, וְכִי אֶפְשָׁר שֶׁיּוּכַל לְדַבֵּר עִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא אִיש בְּפַעַם אֶחָד? וְלֹא מָצִינוּ לָשׁוֹן זֶה בְּכָל הַמִּקְרָא כִּי אִם כָּאן וּבְפָרָשַׁת הַקְהֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא יא): ״תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מא.) שֶׁהָיָה קוֹרֵא הַמֶּלֶךְ מִן ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים״ וָהָלְאָה, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ יִחוּס וְדִמְיוֹן בֵּינֵיהֶם, כִּי בְּכָל הַתּוֹרָה נֶאֱמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְכָאן נֶאֱמַר ״יִשְׂרָאֵל״, וְכִי אֶל יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר, וַהֲלֹא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר כָּל דְּבָרָיו.

חוץ מחרש. ואע״פ שהוא מדבר, ואפילו חרש באזנו אחת פטור, דכתיב (דברים ל״א:י״א) בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳, וכתיב בתריה למען ישמעו. פרט למי שאין לו שמיעה גמורה. והשומע ואינו מדבר נמי פטור דכתיב ולמען ילמדו:

וטומטום ואנדרוגינוס, נשים ועבדים שאינן משוחררין. כל הני אמעיטו מזכורך, פרט לטומטום ואנדרוגינוס ונשים שאינן בכלל זכורך. וכל מצוה שאין נשים חייבות בה אין העבדים חייבין בה. ועוד הרי הוא אומר בבוא כל ישראל ליראות, ועבדים לאו בכלל ישראל נינהו: