פרשנות מצטטת על דברים לא:כו

ומצות לייחד לה מקום כו' ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשוט רגליו כנגדו הא דכתב כנגדו ל' זכר וכן אחר כך כמה פעמים אע"ג דתורה ל' נקיבה וכמ"ש בתחילה לייחד לה. צ"ל דל' זכר אמקום שהניח התורה תוכה קאי. א"נ ל' זכר קאי אספר וכמ"ש רש"י בפרשת נצבים ליישב למה נכתב פ"א ספר התורה הזה ופ"א הזאת ע"ש: שנאמר והיה שם בך לעד פסוק הוא בפרשת וילך:

שנצטוינו להיות לכל איש וכו' ס"ת אם כתבו בידו וכו' ועז"נ ועתה כתבו לכם וכו'. מצוה זו מבואר בר"מ פ"ז מה' סת"ם ובטוש"ע יו"ד סי' ע"ר ובש"ס דסנהדרין ובמנחות ומבוא' בסנהדרין דכ"א ע"ב אמר רבה אף על פי שהניחו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה וכו' ופשוט דההוכחה אינה מתיבת לכם הא בירושה הוי לכם כמו אתרוג והרבה דברים דבעינן לכם ויוצאין בירושה אלא ההוכחה דכתיב ועתה כתבו לכם וכו' אם כן כל איש מישראל מצוה לכתוב דהמצוה הוא הכתיבה שיכתוב לו ס"ת והוכחה מתיבת כתבו וא"כ פשוט כמו דבירושה א"י המצוה ה"ה בקנה מ"ל קנין או ירושה כיון דלא כתב והמצוה הוא הכתיבה ועיין בס' מלחמות ד' בסוכה בסוגיא סוכה ישינה כתב להדיא דמצוה זו מוכח מתיבת כתבו ולכם היינו לשם חובתכם ע"ש מבואר כמ"ש. ובמנחות דף ל' ואר"י וכו' אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני אמר ר"ש אם הגיה אפילו אות אחת מעלה עליו כאלו כתבו. והנה הלשון כחוטף מצוה וכו' נראה דהמצוה מקיים אך אינו מן המובחר רק בכתבה ה"ל כאילו קבלה מהר סיני והוי מן המובחר וכן פרש"י להדיא בד"ה כחוטף כתב ומצוה עבד אבל כתב הוי מצוה יתירה טפי עכ"ל ובאמת אינו מובן כיון דכתיב בתורה כתבו אם כן המצוה בכתיבה ומ"ל ירושה דל"י ומ"ל קנין כיון דגזה"כ הוא דבעינן כתיבה. ולשון הר"מ מ"ע על כל איש וכו' לכתוב לו ס"ת אף על פי וכו' ואם כתבו בידו וכו' אם א"י לכתוב אחרים כותבין לו וכו' כאלו כתבו כולו עכ"ל ולא כתב אם א"י לכתוב יקנה ומכל זה נראה דהמצוה הוא רק הכתיבה ומ"ש אף על פי שהניחו לו אבותיו ולא כתב או קנה דאין חילוק בין ירושה לקנין א"י בכ"ע רק בכתיבה וכן מבואר כאן בדברי הרהמ"ח והרמ"א בהג"ה בסי' הנ"ל מביא מפורש דאם קנה א"י ויצא לו מהר"מ ומהרהמ"ח דלדעת רש"י יצא ופוסק דלא כוותי' וכן נראה מהסמ"ג דמצוה זו היא הכתיבה. והנה אין מקיים המצוה עד שיהא כתוב כדין ס"ת אבל אם יש בה דבר הפוסל או חסר או יתר אפילו אות א"י ידי המצוה כי אינו ס"ת כלל ע' במנחות אפשר ס"ת (פסול) חסר אות וכתיב לקוח את ספר התורה ועיין בר"מ כאן ה' י"א שכתב אם כתב החסר וכו' ועוד נחשב שם דברים הפוסלים כתב דאין לה דין ס"ת רק כמו חומש שמלמדין התינוקות וכ"כ הר"ן בפ"ב דמגילה דאם חסר אות לא קיים מצות כתיבת ס"ת ע"ש. ולפי זה מצוה זו רופפת בידינו דמבואר בקדושין דף ל' בעי ר"י וא"ו דגחון וכו' אינהו הוי בקיאים בחסרות ויתירות אנן לא בקיאים אם כן כיון דאין אנו בקיאים אם כן אפשר כתבינן מלא חסר או איפכא ואין מקיימין המצוה כלל וכבר העיר בזה בס' ש"א בסי' ל"ו לפטור ממצוה זו בזה"ז מטעם דאין אנו בקיאין בחו"י. והנה ע"כ בתפילין בארבע הפרשיות בקיאין אנו דאל"ה מצות תפילין רופפת ע"כ כיון דהוא מצוה תמידית והם רק ד"פ לא שכחו ובכל התורה אין אנו בקיאים. ומכל מקום קשה כיון דזה ג"כ מ"ע והאיך לא נתנו לבם שלא לשכוח ולמה נשכח בימי האמוראים כי בימי התנאים לא נשכח כמבואר בסנהדרין דף ד' גבי יש אם למקרא ויש אם למסורת ע"ש ודרשו הרבה דרשות וע"ש בתוס' והאיך נשכח בימי האמוראים. ונלע"ד בירורן של דברים דיש שני מיני חו"י אחד דע"י החסר או יתיר נשתנה פירוש התיבה או יוכל להשתנות כהנהו דמבואר בסנהדרין דרך משל כתיב בסכת חסר וע"י זה דרשינן דסוכה שתחת הבית פסול או שתים כהלכתן דסכת חסר משמע אחד ע"ש אם כן בכתב מלא משתנה הדין דסוכה ולא משמע להיפך או כדומה קרנות מלא או חסר משתנה הדין כי מלא הוא שנים וחסר הוא אחת ע"ש בפלוגתא דשמאי והלל וכן נפשות מלא או חסר ע' בסוגיא דלמדין דינים ממלא או חסר והרבה בש"ס ע"ש ל"מ למאן דסובר יש אם למסורת אם כן במלא חסר או להיפך מהפך דברי אלהים חיים כי נשמע הרבה דינים היפוך הדין האמת אלא אפילו למאן דסובר יש אם למקרא ואין הדין משתנה על כל פנים כיון דנמסר לנו דיהיה נכתב כך היפוך המקרא כגון סכת חסר אף על פי דנקרא מלא והדין הוא לפי הקריאה על כל פנים המסורת היה דפירוש התיבה יהיה כך או קרנות קרן אחד או נפשות חסר דיהיה מאדם אחד ע"ש בסוגיא אם כן משתנה פירוש התיבה ע"י חסר או יתר בודאי הס"ת פסול ואין לה דין ס"ת כי הוא תיבה אחרת כפי שנמסר לנו ומכש"כ למאן דסובר אם למסורת ובודאי כה"ג א"י ג"כ מ"ע זו. אך יש חסירות ויתרות דאינו משתנה פירוש התיבה ע"י זה כגון אהרן בפרשת תצוה במס"ק יש מסורת דנכתב מלא בוא"ו. וכן ראיתי בס"ת ישנים אך הרבה בעלי מסורת חולקין על זה וכן נוהגין האידנא עיין באחרונים וכן פצוע דכה דיש קצת מסורת דנכתב באל"ף לבסוף. וכן ראיתי בס"ת ישנים והיום כותבין בה"א בסוף דברים כאלו אין משתנה פירוש המלה עי"ז בכה"ג אין קפידא בחו"י. והנה חלק הראשון ודאי לא נשכח כלל ובפרט דאנן פסקינן יש אם למסורת אם כן נ"מ לדיני התורה וח"ו בודאי לא נשכח אפילו כחוט השערה מהדין ובפרט דנוגע למ"ע של כתיבת ס"ת וח"ו שיתבטל מצות עשה ע"י שכחה אך אותם חו"י שלא נשתנה פירוש המלה כלל בין חסר או יתיר אינו מזיק כלל וזה שכחו ע"כ לא הי' יודעים אם וא"ו דגחון מהאי גיסא וכו' וזה דלא נשתנה כלל אינו מזיק למצוה זו ויוצאים בכתיבה זו המצוה בשלימות ומכש"כ לפי מה דפסקינן יש אם למסורת אם כן נדרש הרבה דינים מהכתיבה ע"ש דב"ה ורבנן סוברים כן וכן הלכה (וכולהו דסברי יש אם למקרא אוקמי' בשיטה דלית הלכתא כוותי' כידוע) אם כן ע"י כתיבתו מלא חסר או להיפך מהפך תורת א"ח בודאי אינו ס"ת כלל אך דברים שאין משתנה פירוש המלה פשיטא לי דאין מעכב כלל ואם כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה כידוע מכל מקום כיון דאינו משתנה פירוש התיבה ובקריאה אינו ניכר אם מלא או חסר ל"ל בה כנ"ל דאין סברא כלל דמצוה הנהוגה ישתכח ח"ו שלא יוכלו ישראל לקיים מצות עשה מן התורה בכמה דורות וח"ו והעיקר כמ"ש. ועיין בח"צ שהרעיש על הצ"צ במעשה דמגרשיהם מ"ם תחת הנו"ן שם ניכר במבטא ובאינו ניכר מכשיר שם גבי ייעדנה בחד יו"ד אך אין למדין מקריאה למ"ע של כתיבה אך הדברים שכתבתי נלע"ד ברורים. ועיין באו"ח סי' קמ"ג דבחו"י אין מוציאין וכו' היינו בכה"ג ע' במג"א דאין אנו בקיאים וקצ"ע דרמ"א מביא טעם אחר והל"ל טעם זה דאפשר ספר הזה כשר ואין כאן מקומו בענין קריאה כי כאן קיימינן במצות עשה מה"ת. גם צע"ק דלפ"ז אם אירע חו"י בארבע פרשיות שנכתבין בתפילין דודאי בקיאין אנחנו כמ"ש לעיל היה לנו להוציא ס"ת אחר אך לפי טעם רמ"א אין צריך דלמא יש בספר השני במקום אחר איזה חסר או יתיר עוד אני חוזר לצווח לדברי בעל ש"א ג"כ מצות תפילין מרופה בידינו דהנה דעת הר"מ בפ"ב מה' אלו דבפרשה והיה כי יביאך כתיב ולטוטפת חסר ו' תנינא היינו אחר הפ"א ובפ' שמע לטטפת חסר שני ואוי"ן ובפ' שלישית לטוטפת חסר ו' תנינא ור"ת והרא"ש חולקין בטוטפת השלישי וסוברים שגם זה חסר שני ואוי"ן מובא דיעות אלו בטור או"ח סי' ל"ו אם כן נשכח הדבר כיון דחולקים קשה חדא דאנן נהוגין כהר"מ ולדעת ר"ת פסולים והאיך לא נחוש לדעת ר"ת וגם כיון דחזינן דזה נשכח אפשר עוד נשכח חו"י בפרשיות אלו שהם הרבה כמו שחשבם הר"מ שם אם כן מצוה זו מרופה בידינו וח"ו ששני מצות ש"י וש"ר יהיה מרופה בידינו ולא הרגישו בזה הפוסקים ולענין הנחת הפרשיות בבתים דברו בזה הפוסקים דלרש"י פסולים אלו ולר"ת פסולים אלו והיראים יוצאים ידי שניהם ובזה לא דברו כלל ואף אם נאמר דרבים סוברים כהר"מ ע"כ אין אנו חוששים לדעת ר"ת כמו הפרשיות עומדים או שוכבים ע' בנו"ב דאין אנו חוששים לדעת ר"ת על כל פנים כיון שנפל מחלוקת ביניהם חזינן דנשכח אם כן אפשר נשכח עוד חו"י ונמצא מצות אלו רופפת בידינו אך לפמ"ש נכון מאד ע' במנחות דף ל"ד לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ארבע והקשה ר"ת כיון דאין ו' אחר הפ"א אינו משמע שני' רק אחד ע"כ כתב דדרשינן ולטטפות בפרשה הראשונה דוא"ו ראשונה מוסיפין אצל הפ"א אות ו' למ"ד דרשינן ע"ש על כל פנים במה שמחולקים בטוטפת השלישי אם חסר לגמרי או ו' ראשונה אין התיבה נשתנה כלל כי בין כך ובין כך אין משמע רק אחד אם כן בחו"י כהנך אינו מזיק כלל הן חסר או יתיר מקיימים המצוה אם כן אפשר נשכחו כי אין נוגעים להמצוה וכן אפשר נשכחו עוד כגון בכור מלא או חסר וכדומה רק לא איכפת לן להמצוה כלל והחו"י הנוגעים להמצוה בודאי לא נשכחו כלל ע"כ הדברים ברורים כי מקיימין אנחנו מצות ס"ת ותפילין בשלימות בלי שום פקפוק כלל בעזה"י. הכלל כל שנשתנה התיבה ע"י חו"י ל"מ למאן דסובר דיש אם למסורת ובכ"מ אפילו למאן דסובר יש אם למקרא דריש מסורת ג"כ ע' בתוס' במקומות הללו אם כן הוי טעות גמור כי נתהפך הדין ואפילו במקום שדורש רק המקרא מכל מקום כיון דהמסורת היה נגד המקרא דכך גזרה חכמתו ית' ע"כ ע"י חו"י שלו נשתנה התיבה אבל במקום שאין משתנה התיב' כלל כגון אהרן שכתבנו והרבה כדומה מה שמבואר בכמה מסורות שחברו הגאונים אין זה מזיק למצוה כלל והרבה נשכחו וע"ז מחולקין בעלי מסורות בכ"מ כנ"ב. אך דברי רש"י בסנהדרין דף ד' ע"ב דכתב לטטפת וכו' בפ' והיה אם וכו' מלא דרשינן שנים אם כן לדברי רש"י אין אנו יוצאין בתפילין שלנו שכתובים חסר ונשתנה פירוש כי חסר הוא רק אחד ומלא הוא שנים וצ"ע.

ויעל משה. כתב החכם רבי אברהם ז"ל, לפי דעתי כי מזה הפסוק ואילך כתב יהושע, כי אחר שהלך משה לא ירד, ובדרך נבואה כתב אותו, והעד ויראהו ה', גם ויאמר ה' אליו, גם ויקבר אותו, עד כאן. הוצרך לפרש כן לפי שקשה בעיניו שיכתוב משה מיתתו וקבורתו.
ואינו אמת, ואין פירושו נכון. אבל הנכון להאמין והקבלה האמתית שיש לנו כי משה כתב התורה כלה מבראשית עד לעיני כל ישראל הכל מפי הגבורה. והנה משה כמעתיק מספר קדמון מתחלה ועד סוף אות באות, וזו היא דעת רבי מאיר שאמר אפשר ספר תורה חסר אות אחת ומשה אומר לקוח את ספר התורה הזה, אלא הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע. ונראה לי שאין לתמוה אם יכתוב משה וימת שם משה עבד ה' ויקבור אותו בגי והוא בחיים, כי היה כותב מה שעתיד להיות, וכן למעלה בדברי השירה (דברים לב) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, שהודיע בזה מה שעתיד להיות בבית ראשון, וכן בשאר הענינים בפסוקי העתידות שמדבר בהם בלשון עבר, שכל הנביאים נוהגין המנהג הזה בדבריהם לדבר עבר במקום עתיד.

וימת שם משה. אֶפְשָׁר מֹשֶׁה מֵת וְכָתַב וימת שם משה? אֶלָּא עַד כָּאן כָּתַב מֹשֶׁה, מִכָּאן וָאֵילָךְ כָּתַב יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶפְשָׁר סֵפֶר הַתּוֹרָה חָסֵר כְּלוּם וְהוּא אוֹמֵר (לא, כו) "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה"? אֶלָּא הַקָּבָּ"ה אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כוֹתֵב בְּדֶמַע (ספרי; ב"ב ט"ו, מנחות ל'):