וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֗ה בְּאָזְנֵי֙ כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עַ֖ד תֻּמָּֽם׃ (פ)
רשב"ם
וזאת הברכה - מוסב למעלה: וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם האזינו השמים וגו'.
אברבנאל
הספק השלשה עשר במה שצוה משה ללויים הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה וגו'. כי אם היה שהש"י צוהו שילמד השירה הזאת לבני ישראל וישימה בפיהם. והיה שזה כבר עשאו משה כמו שאמר ויכתוב משה את השירה הזאת וילמדה את בני ישראל. אם כן מה צורך היה בקבוץ הזקנים והשוטרים לדבר אליהם הדבר ההוא בעצמו ואם היה להתרות בהם פעם אחרת על זה. היה ראוי שיקרא לכל העם לא לזקנים ולא לשוטרים בלבד כל שכן שבסוף הפרשה נאמר וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם. ואם קרא לזקנים ולשוטרים בלבד איך דבר אל כל הקהל. והרמב"ן כתב שצוה להקהיל הזקנים והשוטרים שהם יאספו את כל העם. אבל לא נזכר בכתוב. והרלב"ג כתב שהשירה הנזכרת פה בפרשה היא התורה בכללה לא לבד שירת האזינו ושלזה הקהיל הזקנים ללמדם מצות התורה וחקותיה ומשפטיה. והנה הוא מכחיש פשוטי הכתובים ויושרם וכמו שאבאר בפרש':
אור החיים
וּשְׁלָשְׁתָּן עָשָׂה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה״ (דברים לא:כב). ב׳, ״וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. ג׳, ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת״ (דברים לא:ל), פֵּרוּשׁ, קָרָא אוֹתָהּ בְּגִירְסָא לָהֶם בְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּדְעוּ לְאָמְרָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲמָרָהּ לָהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״שִׂימָהּ בְּפִיהֶם״.