פרשנות מצטטת על דברים לג:ו

ועל דרך הקבלה סמך פרשת היבום לפרשת המכירה כדי לסמוך גלגול לגלגול, כי סוד היבום הוא סוד הגלגול, ומן הידוע שהחטא ההוא לא היה אפשר להתברר ולהתלבן רק בסוד הגלגול בעשרה הרוגי מלכות כי אז הפח נשבר והנפשות נמלטו, ועלו לשלום אל אביהם שבשמים. וכלל הדברים עשרה אחי יוסף אלו עשרה הרוגי מלכות, וער ואונן הם פרץ וזרח, הוא מה שכתוב וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני יהודה. והנה זה מרמזי התורה והמשכיל יבין. מה שהיו עשרה הרוגי מלכות והאחים בעלי המעשה לא היו אלא ט', שהרי ראובן לא הסכים עמהם, יש לומר לפי שגם יוסף חטא כי חטא האחים בו, הלא הוא היה הסבה כשהיה משתרר על אחיו הנכבדים הגדולים ממנו, והיה מכעיס אותם ומתפאר כנגדם בחלומותיו, וכיון שהיה בכלל החטא היה בכלל העונש, ולכך נפקד עליו גם כן. או יש לומר שלא נפקד על יוסף כלל אבל נפקד על ראובן, ולא בשביל חטא יוסף שהרי ראובן לא חטא במכירתו, אבל חטא בלהה נפקד עליו, ועל כן היו עשרה וראובן בכללם על החטא שחטא במעשה בלהה. וזה רמוז בפסוק (דברים ל״ג:ו׳) ויהיו מתיו מספר, כי היו עשרה עם ראובן ושם אכתוב בעזרת השם יתברך.

וע"ד הקבלה אחרי מות שני בני אהרן וימותו, יתכן לפרש כי כפל המיתה כענין (דברים ל״ג:ו׳) יחי ראובן ואל ימות כתרגום אונקלוס. ועוד שהרי העיד הכתוב (במדבר ג׳:ד׳) ובנים לא היו להם, וכבר ידעת כי מי שמת בלא בנים הוא בכלל הענין הזה, ומכלל רמז התורה מה שכתוב (ויקרא כ״ב:י״ג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל, קרא הנפש בת כהן כי היא משתלשלת מן הבינה דרך ימין שהוא החסד, ואמר כי תהיה אלמנה מן הגוף שאבד ממנה, ותהיה גרושה שלא תשוב לשרשה כאשר זרע אין לה, ואחר שישלימו לה ימי הגרושין שתהיה מגורשת מן המקום שהיא ראויה לשוב שם, ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל, שהוא קדוש, כלומר תהנה מזיו השכינה.

יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. הִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁכְּפִי מַשְׁמָעוּת הַפָּרָשָׁה לֹא בֵּרְכוֹ כְּלָל, וְהַכָּתוּב אָמַר ״אִישׁ כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם״ (בראשית מט, כח). וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁבֵּרְכוֹ יַעֲקֹב מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ו) ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, וּפֵרַשׁ מַהֲרִי״א לְפִי שֶׁרְאוּבֵן הָיָה מֻכְרָח לֵילֵךְ בְּרֹאשׁ הֶחָלוּץ לַמִּלְחָמָה וְעַל הָרֹב הַמֵּתִים בַּמִּלְחָמָה הֵם הָרִאשׁוֹנִים, עַל כֵּן בֵּרְכוֹ ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת״. וְלִי נִרְאֶה שֶׁבֵּרְכוֹ בְּעִנְיַן הָעֹז וְהַגְּבוּרָה, שֶׁיִּהְיֶה גִּבּוֹר בָּאָרֶץ וְיִתֵּן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם, כִּי הַהוֹלְכִים בְּרֹאשׁ הֶחָלוּץ צְרִיכִים לִהְיוֹת גִּבּוֹרִים, וְכָל גִּבּוֹר נִקְרָא ״אִישׁ חַי רַב פְּעָלִים״ (מלכים ב כג, כ), לְאַפּוּקֵי הֶחָלוּשׁ הֶחָשׁוּב כְּמֵת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״יְחִי רְאוּבֵן״. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, נִרְאֶה לְפָרֵשׁ כִּי נִצְחוֹן הָאוֹיְבִים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע תָּלוּי בִּשְׁנֵי דְּבָרִים: אוֹ בְּרִבּוּי עָם, אוֹ בַּאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים. וְיַעַן כִּי רְאוּבֵן גָּרַם לְיַעֲקֹב סִלּוּק הַשְּׁכִינָה, וְקָרוֹב הַדָּבָר לִהְיוֹת עָנְשׁוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה שֶׁבְּמִלְחֲמוֹתָיו תִּסְתַּלֵּק הַשְּׁכִינָה מִמֶּנּוּ, וְיִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמוֹת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לִשְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ: שֶׁיִּהְיוּ אֲנָשָׁיו גִּבּוֹרִים, וְעַל זֶה אָמַר ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת״, וְיִהְיוּ גַּם כֵּן רַבִּים עַד שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְמִסְפָּר, כִּי עַם מוּעָט נִקְרָאוּ ״מְתֵי מִסְפָּר״ (בראשית לד, ל) שֶׁמִּסְפָּרָם יָדוּעַ לָרַבִּים, אֲבָל עַם רַב צְרִיכִין לְסָפְרָם, וְעַל זֶה אָמַר ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, כִּי לְשׁוֹן ״וִיהִי מְתָיו״ מוֹרֶה שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים וּצְרִיכִים לְמִסְפָּר. וְכֵן יַעֲקֹב בֵּרְכוֹ בִּשְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ וְנָתַן לוֹ הַשְּׂאֵת וְהָעֹז: הַשְּׂאֵת הַיְינוּ הַמִּסְפָּר, וְזֶהוּ בְּעֶצֶם בִּרְכַּת ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, וְהָעֹז הַיְינוּ הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה הַנִּרְמָז בְּבִרְכַת ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת״.