הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו [בָּנָ֖יו] לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃
מגלה עמוקות
אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים בספרי כ"מ שאמר וכו' דבר ואמרת ב' לשונות יש לתרץ בפעם ראשון קשה אח"כ תשים לפניהם כשלחן ערוך שייך אמירה רבה או פעם ראשון כללים אחר כך פרטים אבל ב' פעמים אמירה למה במדרש ר' הנחום בן חנילאי פתח (תהלים יב) אמרות י"י אמרות טהורות אמרות י"י אמרות בו' מלך שנכנס למדינה והיו בני המדינה מקלסין אותו וערב להם קליסין אמר למחר אני בונה נמוסיות ענין המשל ע"ד מ"ש ר' תנחום (בילקוט אמור) שני פרשיות הכתיב לנו משה בתורה וניתנו ע"י של לוי פרשת פרה ופרשת אמור כי נתכרכמו פניו של אהרן כששמע זו הפרשה ולא נתקן עד ששמע פרשת פרה שהיא טהרת של מת והנה מלך ממ"ה נכנס לזה העולם והיו בני המדינה הם הלווים מקלסין אותו והם משוררים ברקיע נגד עולם הגלגלים כשעשו ישראל את העגל הם (דברים לג) שמרו אמרתיך שהוא דיבור אנכי ולא יהיה לך שהם אמרות של הקב"ה בעצמו כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו אבל ח' דברות ממשה שמעו וז"ש אמרות י"י ר"ל מאחר ששמרו אמרות י"י בעצמו לכן זכו ג"כ לשני אמרות ר"ל נגד שני אמירות אלו שקיימו נתן להם הקב"ה ב' אמירות אחרות והם טהורות גרמו הטהרה והקשה לקרא איך נתלה בזה הטהרה חזר ומפרש מזוקק שבעתים היא פ' פרה שניתנה בז' ז' ז' כהנים ז' כיבוסים וכו' ומי הם חוזר ומפרש כסף צרוף הם הם הלוים דאתמר בהם (מלאכי ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי לכן אמר ב' אמירות אמור להם זו הפרשה וזו הפרשה גרמה אח"כ לאמירה אחרת שהיא פרשת פרה נפש לא יטמא:
מלבי"ם
וזה הדבר. ר"ל זה היה הסבה שמל יהושע, ורק לאלה שנולדה בם סבה זאת מל, ר"ל כי א"א לומר שהיו כולם ערלים, דהא אותם שהיו פחותים מבן כ' בעת שלוח המרגלים שהיו מולים נכנסו לארץ, וכן על שבט לוי לא נגזרה הגזרה, וגם מבואר במדרש (במ"ר ג, ו) ששבט לוי לא בטל את המילה במדבר, כמ"ש (דברים לג, ט) ובריתך ינצורו, וא"כ לא הוצרך למול רק הבנים שהוקמו תחת אבותם, ר"ל שאבותם מתו במדבר בחטא המרגלים. והטעם, כי האמתלא שהיה לדור הזה לבטל את המילה כתבו המפ' מפני שהיה נעים ונדים בדרך ולא ידעו יום נסיעתם התיראו מלמול מפני סכנת הולד, כמ"ש (נדרים לא ב) אמול ואצא סכנה היא לולד, וחז"ל (יבמות עב א) אמרו מפני שלא נשבה להם רוח צפונית, ושבט לוי וכן הצדיקים שביניהם לא שמו לב על חששות אלה ומלו את בניהם, דאי משום רוח צפונית אמרו בגמ' (שם) דהאידנא דרשו ביה רבים שומר פתאים ה', ואי משום חולשא דאורחא היו נשארים חוץ לענן עד חיותם, וסמכו על השגחת ה'. ומשה ע"ה נענש על שלא מל בנו כמ"ש (שמות ד, כד) ויהי בדרך במלון, וצפורה מלה אותו בדרך, רק אלה שלבם לא היה שלם עם ה' חפשו עלילות ולא מלו בניהם, וב"ד של משה לא יכלו לכוף אותם ע"ז באשר היה להם אמתלא. וזה שבאר פה את מי מל ולמה מל, כי כל העם היוצא ממצרים כל אנשי המלחמה (ר"ל אלה שהיו יותר מבן עשרים) מתו בדרך, וסבת מיתתם היתה בצאתם ממצרים, כי עוד לא הטהרו מטומאת מצרים ודעותם הנפסדות:
ריטב"א
ואת ערום ועריה. ערומים מן המצוות של האבות, ומהו עריה, כמה דתימא (חבקוק ג׳:ט׳) עריה תעור קשתך, שלא קיימו מצות ברית מילה כדאמרינן במכילתא (פרשת בא) היה רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל ט״ז:ח׳) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שעה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היה להם מצוות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח, מהו שדים נכונו, זה משה ואהרן, שנאמר (שיר השירים ד׳:ה׳) שני שדיך כשני עפרים וגו', ושערך צמח, שהגיע קץ הגאולה, נתן להם הקב"ה שתי מצוות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו מצות פסח ומצות מילה, שנאמר (יחזקאל שם) ואעבור עליך ואראך מתבוססת ואומר לך בדמייך חיי, וכן כתב הרמב"ם ז"ל דמילה היתה במצרים שנאמר (שמות י״ב:מ״ח) וכל ערל לא יאכל בו, ומשה רבינו ע"ה מל אותם, שכולם ביטלו מצות ברית מילה בהיותם במצרים חוץ משבט לוי שנאמר (דברים ל״ג:ט׳) ובריתך ינצורו, ויש אומרים כי אף שבטו של לוי הוצרך להטיף מהם דם ברית כדי שיכנסו תחת כנפי השכינה, וטעות הוא בידם, דכיון דמיפקדי אמילה, מילתם סגי' להו, ולא דמי לערבי מהול, דההוא כמאן דלא מהילי דמי כדאיתא במסכת ע"ז בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כ"ז א').