פרשנות מצטטת על דברים לג:יב

לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵיפָ֖יו שָׁכֵֽן׃ (ס)

אבן עזרא

נאום אברהם המחבר: הנה נא הואלתי לדבר האחד שהוא טרם החשבון הוא, מפאה אחת סבת כל החשבון ומפאה אחרת הוא כל החשבון לא יוסיף ולא יגרע והוא סבת כל תוספת וחסרון, והוא לא יקבל כפל ולא חילוק והוא סבת שניהם וזה האחד הוא עולם הראשון כנגד העולמות שהם אחריו, וזה העולם אינו גוף והוא הנקרא מראה כבוד השם העליון ולא ישתנה בעצם או במערכת, ואין לו זמן ומקום והשם הנכבד בקרבו. והעולם השני שהוא התיכון, שם נשמות צורות אמת בלא גופות, גם נשמות בגופות ואין להם מספר אצלינו גם הגופות כגופות וכולם הם נכבדות, כי אין להם הפך או תמורה או שינוי בעצמם, רק על דרך מקרה במערכת תנועתם וזה העולם יקרא: היכל הקדש והם שמי השמים ושם כסא הכבוד ושם מיכאל וגבריאל, על כן תירגם יונתן בן עוזיאל קדיש במרומא בית שכינתיה וזה הוא שהזכיר בתחילה יושב על כסא והוא כסא הכבוד ושוליו. והטעם ושולי הכסא מלאים את ההיכל ואמר קדיש על ארעא עובד גבורתיה והנה השנים הנעלמים והזכיר אחרי כן קדיש בעלמי עלמיא. ודע כי התואר לא ישתנה כנגד המקומות על כן סוד דבריו הוא וקרא והנה גופות העולם התיכון לא תחילנה ולא תכלינה, וכתוב על זה העולם הללוהו כל מלאכיו, גם צבאיו גם המשרתים גם שני המאורות, ואמר על הכל: כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור, ויש הפך בתנועות מי מהם הולכים ממזרח למערב והפך גם צפונית גם דרומית גם בקו השוה גם ישרים במרוצתם גם שבים אחורנית, גם עומדים גם מהירים גם מתאחרים גם עולים גם יורדים גם נראים גם נעלמים גם מתחברים המשרתים לבדם ק"כ מחבר, והם העליונים אין קץ להם ופעמים לנוכח ופעמים במבט אהבה, ואומר וכל זה אין ביניהם רק ככה יתחדשו מעשים בעולם השפל, בעבור תנועתם והשתנותם פעם לטוב פעם לרע, ואלה דברים צריכים פירוש ארוך ולא יכילם ספר אחד לדעת סודם על מה זה. והעולם השלישי הוא מתחת לרקיע, וכולו מלא גופות דקות גם עבות וגופות יש בהם נשמות גם רוחות גם נפשות והאדם לבדו הוא סוד זה העולם השפל ובעבורו נברא ונשמתו קשורה בנשמות העליונות, ובעבור כי המדבר אדם גם השומע הוא אדם על כן העליונים על האדם גם השפלים על מתכונת האדם, והנה אדיר העליונים וישפילם כי לא אוכל לדבר אם לא יעשה ככה ויגביה השפלים. על כן אמרו חכמים ז"ל: דברה תורה כלשון בני אדם. יאמרו: וראש עפרות תבל, וכסה את עין הארץ, והאזיני ארץ הטי אזנך, ועל האבן כי היא שמעה דבר ה', ותפתח הארץ את פיה, מירכתי ארץ בלב ימים, על שפת הנהר, יד הירדן, וכובע ישועה בראשו, עיני ה', באזני ה', כי פי ה' דבר, בדבר שפתיך, אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים, ויאמר ה' אל לבו, על כן המו מעי לו, ותחת רגליו, ועל זה הדרך, ויחר אף ה', אוהב ה', וילך ה', ה' למבול ישב, הנה ה' רוכב על עב קל, עורה למה תישן, ויקץ כישן ה', החשתי מעולם, אחריש אתאפק. והנה שר פרס הוא הפקיד על המחברת הגדולה או האמצעית והנה דניאל הזכיר הפקיד בשם המלאך, ודבר העוד הוא המבטי שהוא מאהבה וטעם כ"א יום כנגד הפקיד על דניאל בעצמו, כי כאשר יש פקידי על כל גוי כן יש על כל איש והפך זה וזה היא המלחמה, והנה זה העולם השפל הוא עולם ההפכה והתמורה בעצם ובמערכה ובתנועה, והצורה שהזכיר דניאל היתה נראה לו במראות נבואה. וכבר גליתי לך סוד המלאכים הקדושים בדרך קצרה ברמיזות ויש ראיה על כל זה מדברי הנביאים, גם ראיות מחכמות החיצונות, ודע כי גזירות העוברות והעתידות באות מהשמים והם דברי השם וכתוב: לעולם ה' דברך נצב בשמים וסוד המערכות מתחילת בריאתם על כל מערכות השמים הם הספרים, על כן סוד החלומות, ועתה אשוב לפרש דברי המלאך.
שאל רבBookmarkShareCopy

רבנו בחיי

ומעתה תוכל להבין על נקלה סוד הברכות בנוסח הלשון שתקנו ז"ל ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו ולא אמרו קדשתנו במצותיך וצויתנו כי מלת ברוך אתה יחזור לתשובה שהוא מלך העולם והתפארת נקרא עולם והעולם הזה הוא אשר קדשנו וצונו במצותיו. וכן תמצא בספר הבהיר ומאי טעמא אשר קדשנו וצונו ולא אמרינן קדשתנו וצויתנו מלמד שחי העולמים כלולין בו המצות כולן וברחמיו עלינו נתנם לנו כדי לקדשנו בהם ואולי נזכה מאי טעמא כי בשעה שאנו נזכה בעולם הזה לעולם הבא הוא גדול, ע"כ לשון הבהיר. ומכאן תבין שהשכינה בישראל לא צורך הדיוט בלבד אלא צורך גבוה, כי כיון שהשם המיוחד המפורסם על ידי הכבוד הנה הכבוד מקבל תוספת רוח הקודש וזהו (תהלים קד) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו ולכך יש להם כח לישראל להיות מחלישין או מוסיפים כח בגבורה של מעלה כפי מעשיהם שכן כתוב (דברים לב) צור ילדך תשי, וכתיב (תהלים ס) באלהים נעשה חיל, והכבוד הזה הוא שהזכיר בכאן וידבר אלהים, והוא הכותב והנותן שכן כתוב (שמות לב) והמכתב מכתב אלהים הוא, וכתיב (שם לא) ויתן אל משה ככלותו, באורו ויתן אלהים שבסוף הכתוב, והוא שקראו משה רבינו ידיד ה' השוכן לבטח על בנימין שבית המקדש בחלקו ועמו יהיו ישראל לבטח מפחד אויב, והוא שנקרא פי ה' לפי שכבר הזכרתי למעלה שהשם המיוחד בו ידבר, והוא שחטאו בו משה ואהרן בענין הצור, ועל כן אמר (במדבר כ) לא האמנתם בי, אשר מריתם את פי, מעלתם בי, כלומר בשמי ושם אכתוב בע"ה, ומשם תבין סוד הענין מבואר. והוא הנקרא צור, (דברים לב) הצור תמים פעלו, (שם) צור ילדך תשי, (שמות יז) הנני עומד לפניך שם על הצור וכמו שארמוז שם בסדר חקת התורה בהגיעי שם בעה"י.
שאל רבBookmarkShareCopy

רמב"ן

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת – כָּל דֶּגֶל יִהְיֶה לוֹ מַפָּה צְבוּעָה תְּלוּיָה בּוֹ, צִבְעוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְּצִבְעוֹ שֶׁל זֶה, צֶבַע כָּל אֶחָד כְּעֵין אַבְנוֹ הַקְּבוּעָה בַּחֹשֶׁן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ כָּל אֶחָד מַכִּיר אֶת דִּגְלוֹ - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ב׳:ב׳). וְכָתַב ר״א (אבן עזרא על במדבר ב׳:ב׳): סִימָנִים הָיוּ בְּכָל דֶּגֶל, וְקַדְמוֹנֵינוּ אָמְרוּ שֶׁהָיָה בְּדֶגֶל רְאוּבֵן צוּרַת אָדָם וּמְצֻיָּרִים עָלָיו דּוּדָאִים, וּבְדֶגֶל יְהוּדָה צוּרַת אַרְיֵה כִּי בּוֹ הִמְשִׁילוֹ יַעֲקֹב (בראשית מט ט), וּבְדֶגֶל אֶפְרַיִם צוּרַת שׁוֹר מִטַּעַם ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ״ (דברים לג יז), וּבְדֶגֶל דָּן צוּרַת נֶשֶׁר, עַד שֶׁיִּדְמוּ לַכְּרוּבִים שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא. וְהָיָה אֹהֶל מוֹעֵד בְּתוֹךְ הָאֶמְצַע, וּמַחֲנֵה הַלְוִיִּם סְבִיבָיו בְּתוֹךְ הַמַּחֲנוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁהוּזְכַּר בְּסֵפֶר יְצִירָה, וְהֵיכַל קֹדֶשׁ מְכֻוָּן בָּאֶמְצַע. וְהִנֵּה הַפֵּאוֹת תְּחִלָּתָן מִן הַמִּזְרָח כְּמַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ, וְאַחֲרָיו הַדָּרוֹם וְאַחֲרָיו הַמַּעֲרָב וְאַחֲרָיו הַצָּפוֹן. וְשָׂמוּ דֶּגֶל יְהוּדָה בַּמִּזְרָח כִּי הוּא נוֹסֵעַ בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא הַנָּגִיד, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה ה' ״יְהוּדָה יַעֲלֶה בַּתְּחִלָּה״ (שופטים א ב ושם כ יח), וּרְאוּבֵן בַּדָּרוֹם לִכְבוֹד הַבְּכוֹרָה. וְהִנֵּה שְׁנֵי הַדְּגָלִים הַסְּמוּכִים הָיוּ לְלֵאָה עִם בְּכוֹר שִׁפְחָתָהּ הַנּוֹלָד עַל בִּרְכֶּיהָ, וְדֶגֶל אֶחָד לִבְנֵי רָחֵל בַּמַּעֲרָב וְדֶגֶל בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת בַּצָּפוֹן אַחֲרוֹנִים. וְעוֹד רָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ (במדב״ר ב ט): וּכְשֵׁם שֶׁבָּרָא הקב״ה אַרְבַּע רוּחוֹת בָּעוֹלָם, כָּךְ סִבֵּב לְכִסְאוֹ אַרְבַּע חַיּוֹת, וּלְמַעְלָה מִכֻּלָּן כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וּכְנֶגְדָּן סִדֵּר הקב״ה הַדְּגָלִים לְמֹשֶׁה. אָמַר לוֹ: מִזְרָח שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא אוֹר לָעוֹלָם - יְהֵא כְּנֶגְדּוֹ יְהוּדָה שֶׁהוּא בַּעַל מְלוּכָה, וְעָלָיו שֵׁבֶט יִשָּׂשכָר שֶׁהוּא בַּעַל תּוֹרָה, וְעָלָיו מַטֵּה זְבוּלֻן שֶׁהוּא בַּעַל עֲשִׁירוּת, כְּמָה דִּכְתִיב "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" (בראשית מט יג), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ" (דברים לג יט). יִסְעוּ בָּרִאשׁוֹנָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם" (מיכה ב יג). דָּרוֹם - טַלְלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם, יְהֵא כְּנֶגְדּוֹ רְאוּבֵן שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְהַתְּשׁוּבָה מִדָּה טוֹבָה וְרַחֲמָיו שֶׁל הקב״ה בָּאִין לָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה. וְעָלָיו גָּד שֶׁהוּא בַּעַל גְּבוּרָה, רְאוּבֵן בִּתְשׁוּבָה וְגָד בִּגְבוּרָה וְשִׁמְעוֹן בָּאֶמְצַע לְכַפֵּר עָלָיו. וּשְׁנִיִּים יִסָּעוּ, שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא שְׁנִיָּה לַתּוֹרָה. מַעֲרָב - אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְקֹר וָחֹם, וּכְנֶגְדָּן אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין, וּשְׁכִינָה לְעוֹלָם בַּמַּעֲרָב בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו״ (דברים ל״ג י״ב). וּשְׁלִישִׁים יִסָּעוּ, נָאֶה לַתּוֹרָה וְלַתְּשׁוּבָה גְּבוּרָה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר אָדָם בַּתּוֹרָה וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. צָפוֹן - מִשָּׁם הַחֹשֶׁךְ יוֹצֵא לָעוֹלָם, וּכְנֶגְדּוֹ שֵׁבֶט דָּן, לָמָּה שֶׁהוּא הֶחְשִׁיךְ הָעוֹלָם בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן״ (מלכים א' י״ב כ״ט). וְעָלָיו שֵׁבֶט אָשֵׁר לְהָאִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ״ (דברים ל״ג כ״ד). וְעָלָיו שֵׁבֶט נַפְתָּלִי שֶׁהוּא בַּעַל בְּרָכָה. "לָאַחֲרוֹנָה יִסְעוּ", שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הוֹלֵךְ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים. וְעוֹד דּוֹרְשִׁים שָׁם כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַחֲנוֹת הַמַּלְאָכִים וְכוּ' שָׁם בַּמִּדְרָשׁ, הָיָה הַכֹּל בְּחָכְמָה וְכָבוֹד וּגְדֻלָּה לְיִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ יַזְכִּיר הַכָּתוּב הַכֹּל בִּפְרָט:
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

עין עיטם - ממנו באה אמת המים לבית טבילת שער המים שעל החומה ולפי ענין המקראות נראה לי שהוא מעיין מי נפתוח האמור בספר יהושע (טו) שמשם הגבול משפע ויורד למזרח ולמערב והוא הגבול בכל ארץ ישראל והך מילתא דאביי משום דאמרינן בזבחים (דף נד:) סבור למיבנייה לבית המקדש בעין עיטם אמרי ניחתי ביה פורתא דכתיב (דברים ל״ג:י״ב) ובין כתפיו שכן דשמעינן מיניה שהוא גבוה מן הכל ולא פריש מנא ליה ופריש ליה אביי הכא:
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

וְעָלָה וְגו' גֵּי בֶן הִנֹּם עוֹדֶנּוּ עוֹלֶה מְעַט עַד עֵין עֵיטָם וּמִשָּׁם וָהָלְאָה הוּא יוֹרֵד, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נד ב): סָבוּר לְמִבְנָיְיהוּ בְּעֵין עֵיטָם שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִירוּשָׁלַיִם מְעַט.
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

מתני' נזיר חופף ומפספס - חופף כמו חופף עליו כל היום (דברים ל״ג:י״ב) לשון מגרד ובלעז פרי"ר (פריי"ר: לשפשף) :
שאל רבBookmarkShareCopy