פרשנות מצטטת על דברים לג:כא

בראשית חכמינו אמרו שהבי"ת נוסף כבי"ת בָראשונָה (בראשית י"ג ד'), כי נמצא "ראשונה יסעו" (במדבר ב' ט') ואילו היה טעמו כן, היה הבי"ת נקמץ בקמץ גדול וי"א כי בראשית לעולם סמוך והטעם בראשית הערב או הלילה או החשך והנה שכחו "וירא ראשית לו" (דבר' ל"ג כ"א), וי"א שהבי"ת נושא (צ"ל נוסף) בלי טעם וטעמם שלא יעלה על לב שאין ראשית לשמים ולארץ ע"כ אמר בראשית, ולפי דעתי שהוא סמוך, כמו, "בראשית ממלכת יהויקים" (ירמי' כ"ו א'), ואל תתמה איך נסמך על פועל עבר והנה כן "תחלת דבר ד' בהושע ויאמר ד' אל הושע" (הושע א' ב'), קרית חנה דוד (ישעי' כ"ט א') והטעם יתבאר לך בפסוק השני,

בראשית ברא אלהים, מלת כראשית איננה סמוכה כמו (ירמיה כ״ו) ״בראשית ממלכת יהויקים" אבל היא בלתי סמוכה כמו מגיד מראשית אחרית, (ישעיה מ״ו) וירא ראשית לו (דברים ל״ג) רוצה לומר כשברא אלהים את העולם בראשונה ברא שמים וארץ. ומלת כראשית היא להרחבת הלשון כי לא יאמר ראשית ואחרית אלא בזמן והזמן לא היה אלא בתנועה והתניעה והזמן הן כאחת, והתנועה היתה כמסכת הגלגלים והזמן שהיה קודם מלאת יום אחד הוא הרגעים והשעות.

החקקים. מניחי הדתות והחקים נקראים מחקקים בכ"מ (דברים לג כא, לקמן לג כב, תהלות ם' ט', קח ט', משלי ח' טו, לא ח'), כי כל דבר שאינו מבורר לכל רק המצווה הדבר יודע טעמו נקרא חק, ולכן נקרא מניח החקים האלה מחוקק ומכתבים בכבד, מפני שלא כל אחד יודע לזייף השטר רק עושהו ע"י סופרים הבקיאים במלאכת הזיוף לכן הוא פעל יוצא. ובארנו במק"א כי