פרשנות מצטטת על דברים לג:כג

דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן אָשֵׁר נַפְתָּלִי צָפוֹנָה. אֲשֶׁר מִשָּׁם זָהָב יֶאֱתֶה, וּשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ בַּעֲלֵי עֹשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט כ): ״מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ״, וּכְתִיב (דברים לג כג): ״נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַת ה׳״ הִיא תַעֲשִׁיר. וְשֵׁבֶט דָּן עָשָׂה עֶגְלֵי זָהָב בַּעֲבוּר רֹב זָהָב שֶׁהוּשְׁפַּע לָהֶם, וְעַל כֵּן הָיָה מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת. וְקִנְיָן זֶה הַפָּחוּת שֶׁבְּכֻלָּם, לְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ ״לָאַחֲרוֹנָה יִסְעוּ״. וּפְנִיַּת כֻּלָּם אֶל הַשְּׁכִינָה שֶׁבָּאֶמְצַע כִּי כֻלָּם כְּאֶחָד טוֹבִים כְּשֶׁמְּשַׁמְּשִׁין בָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם. וִיהוּדָה רֹאשׁ דֶּגֶל כִּי הוּא מֶלֶךְ וְנִקְרָא גּוּר אַרְיֵה, עַל כֵּן דִּינוֹ לֵילֵךְ בָּרֹאשׁ בַּמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן גּוּר אַרְיֵה הָלַךְ בָּאַחֲרוֹנָה, כִּי עִקַּר הַמִּלְחָמָה פָּנִים וְאָחוֹר. וּרְאוּבֵן בְּכוֹר רֹאשׁ דֶּגֶל, וְכֵן אֶפְרַיִם רֹאשׁ דֶּגֶל כִּי יוֹסֵף הַבְּכוֹר.

מלא עמ״א וא״ר ד׳ יש שאין ממלאין כ״כ שלא יהא נשפך. בגמרא ברכות כ״א א׳ כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה (דברים לג) ובא״ר בל״ח ים מערב דרום יום הולך אל דרום עוה״ז נמשל ללילה ועוה״ב ליום וע״ש בשם כל בו עוה״ב א״צ קרא יע״ש בזה:

אמר רבי יוחנן, אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי ומלא. תנא: הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ. אמר רבי יוחנן: כל המברך על כוס מלא – נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר 'ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה' (דברים לג כג). רבי יוסי בר חנינא אומר: זוכה ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. עיטור – רב יהודה מעטרהו בתלמידים, רב חסדא מעטר ליה בנטלי. אמר רבי חנן: ובחי. אמר רב ששת: ובברכת הארץ. עיטוף – רב פפא מעטף ויתיב, רב אסי פריס סודרא על רישיה. נוטלו בשתי ידיו – אמר רבי חנינא בר פפא: מאי קראה? 'שאו ידכם קדש וברכו את ה' ' (תהילים קלד ב). ונותנו לימין. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ראשונים שאלו: שמאל מהו שתסייע לימין? אמר רב אשי: הואיל וראשונים איבעיא להו ולא איפשט להו, אנן נעבד לחומרא. ומגביהו מן הקרקע טפח – אמר רב אחא ברבי חנינא: מאי קראה? 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא' (תהילים קטז יג). ונותן עיניו בו – כי היכי דלא ניסח דעתיה מיניה. ומשגרו לאנשי ביתו במתנה – כי היכי דתתברך דביתהו" (בבלי, נא ע"א). "אנשי ביתו" הם, אפוא, אשתו.