פרשנות מצטטת על דברים לד:יב

1. האומ' ימינה, הרי זו שבועה, שמאלה, הרי זו שבועה. וכן בירושלמי פ"א סה"ב, ל"ז ע"א: ימינא הרי זו שבועה, שמאלא הרי זו שבועה. אמר ר' מתניה דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי עולם (דניאל י"ב, ז'). ובא"י הבדילו בין ימין, שמאל לבין "ימינא" "שמאלה", ואף בדיבור ההמוני הבדילו בכך.¹כמו שהוכח בתרביץ ש"ג ס"ד, תמוז תרצ"ב, עמ' 456, מעדותו של הירושלמי עצמו. ולפ"ז היה אפשר לומר שימינא (ימינה) פירושו הימין הידוע, ושמאלה-השמאל הידוע,²וכן נחלקו בירושלמי כאן פ"א ה"ג, ל"ז ע"א, על "כאימרא" של משנתנו, לאיזה אימר ידוע כיוון. והיינו לימינו של המלאך, ושמאלו של המלאך, ומחמת כינויי כינויים אתינן עלה,³עיין ירושלמי נזיר פ"א ה"א, נ"א ע"ב. והוא "דסמיך ליה" שבבבלי נזיר ג' ב'. ועיין ב"ר פמ"ג, ט', הוצ' תיאדור, עמ' 423, ובמקבילות שצוינו שם.
ובבבלי נזיר ג' ב': והתניא האומר ימין הרי זה שבועה, מ"ט לאו משו' דסמיך (כ"ה בכי"מ), דכתיב וירם ימינו ושמאלו וכו', לא, משום דימין גופיה איקרי שבועה, דתניא מנין לאומר ימין שהיא שבועה, שנ' נשבע ה' בימינו (ישעי' ס"ב, ח') ומנין לאומר שמאל שהיא שבועה, שנאמר ובזרוע עוזו (שם). ובבבל הרי לא הבדילו בין "ימין" לבין "ימינא", והיא היא. ובמכילתא בשלח, שירה, פרש' ט', עמ' 145: ואין ימין אלא שבועה, שנ' נשבע ה' בימינו.
ובמאירי ב' א', ד"ה ויש, הוצ' ר"א ליס, עמ' י"ב: וכן אם אמר ימין ושמאל ונתכון בהם לימין ושמאל האמור בהקב"ה כדכתיב נשבע ה' בימינו ובזרוע קדשו,⁴וכ"ה גם בספרו לשבועות, עמ' 115. וצ"ל: ובזרוע עוזו, כמו שהוא בבבלי נזיר הנ"ל. וכן מעתיק רבינו בעצמו בנזיר שם. וכמו שאמרו בתוספתא האומר ימינה שבועה, שמאלה שבועה, אינו צריך הזכרת השם כלל, ומכל מקום אף הם לא אמרוה אלא לקרבן, בשבועת בטוי שיש קרבן בשגגתה, אבל למלקות אינו חייב אלא בהזכרת השם וכו'. ועיין ר"מ פ"ב מה' שבועות ה"ו וה"ד ובהשגות הראב"ד שם ה"ג. ועיין מ"ש על הראב"ד בש"ך יו"ד סי' רל"ז ס"ק ח' אות י"ד (וציין לו בח"ד במקומו, עיי"ש).
ובלשון בני אדם "ימינא" (הימין) כוונתו להקב"ה, אלא שחז"ל סמכו אותו למקרא, וכן אמרו בירושלמי תענית פ"ד ה"ח, ס"ח ע"ג: הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר ולכל היד החזקה (דברים ל"ד, י"ב), ייא שלמא על ידא דגברת על ימינא,⁵כ"ה בשרי"ר, עמ' 183, בעין יעקב לשקלים סי' מ"ג (בדפוסים ישנים), ובמתנ"כ שמו"ר רפכ"ח, כמו שציין באהצו"י, עמ' 101. ולפנינו בירושלמי בכי"ל: עלי' מינא, והמלה "עלי"' כתובה על הגרר, וכנראה שיש כאן "תיקון" במקום "על ימינא". ובדפוסים: עליה מינא. כלומר, יהא השלום על היד שגברה על הימין. הרי לך שכיוונו ב"ימינא" לימינו של כביכול.⁶עיין בהשגות הראב"ד שהבאנו לעיל בפנים, סד"ה ובמאירי. אבל עיין מ"ש ב"פרקים", ח"א, הוצ' מכון שוקן ירושלים תשכ"ז, עמ' 100.

וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת. זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן, וכן כתב הרמב"ן כי מצינו בספר תאגי שכל התורה היתה כתובה בהן בראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה ומשם נעתקו, עד כאן.

בפרשת מועדות שבתורת כהנים. שור או כשב או עז. וביומא קמא מיירי. והאידנא נהוג עלמא שקורין ביום ראשון משכו וקחו לכם, ומפטירין בפסח גלגל. בשני שור או כשב, ומפטירין בפסח יאשיהו. בשלישי קדש לי כל בכור. ברביעי אם כסף תלוה. בחמישי פסל לך. בששי ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו. בשביעי שירת הים, ומפטירין וידבר דוד. בח׳ שהוא יו״ט אחרון של גליות קורין כל הבכור, ומפטירין עוד היום בנוב לעמוד. בעצרת, ביו״ט ראשון, בחודש השלישי, ומפטירין במרכבה של יחזקאל. ביו״ט שני של גליות קורין כל הבכור, ומפטירין בחבקוק. בראש השנה וה׳ פקד את שרה, דבר״ה נפקדה שרה, ומפטירין בחנה שגם היא נפקדה בר״ה. ביו״ט שני בעקידה, ומפטירין הבן יקיר לי אפרים. ביוה״כ שחרית קורין באחרי מות, ומפטירין כה אמר רם ונשא. במנחה קורין בעריות, ומפטירין ביונה. בשני ימים טובים של חג קורין שור או כשב או עז ומפטירין ביו״ט ראשון הנה יום בא לה׳. וביו״ט שני ויקהלו אל המלך. ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג, כיצד, יום ג׳ שהוא יום ראשון של חוה״מ, כהן קורא וביום השני, לוי קורא וביום השלישי, ישראל קורא וביום הרביעי, והרביעי חוזר וקורא וביום השני וביום השלישי. וביום הד׳ כהן קורא וביום השלישי, לוי קורא וביום הרביעי, ישראל קורא וביום החמישי, והרביעי חוזר וקורא וביום השלישי וביום הרביעי. וכן כולם. ביו״ט אחרון של חג, כל הבכור, ומפטירין ויהי ככלות שלמה. ולמחר קורין וזאת הברכה, ומפטירין ויהי אחרי מות משה. ושבת שחל להיות בחולו של מועד, בין בפסח בין בסוכות, קורין ראה אתה אומר אלי. ומפטירין, בפסח, העצמות היבשות. ובסוכות ביום בא גוג. שמסורת בידינו דתחיית המתים עתידה להיות בפסח, ומלחמות גוג ומגוג בסוכות: