פרשנות מצטטת על דניאל א:ח

ועשית כיור נחשת וגו' ורחצו אהרן ובניו ממנו וגו'. הכיור רומז אל השכינה כמה דאת אמר כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א ז') וכתיב יקוו המים מתחת השמים ועל כן ירחצו בו בבואם להקריב כמה דאת אמר בזאת יבא אהרן אל הקדש. וטעם הרחיצה לפי הפשט כי כל הקרב לשלחן מלכים לשרת וליגע בפת בג המלך וביין משתיו (דניאל א ח') רוחץ ידיו בעבור היותם עסקניות והוסיף לרחוץ גם הרגלים בעבור היות הכהנים משרתים יחפים ויש ברגליהם זוהמא וכיעור. ועל דרך הסוד בעבור היות ראש האדם וסופו הידים והרגלים כי הידים למעלה מהכל בהגביהן למעלה והרגלים למטה והגוף בנתים רמז לעשר ספירות שיהיה כל גופו כלול בנתים כדאמרינן בספר יצירה כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו ועשר אצבעות רגליו והם ה' כנגד ה' ורצה השם יתברך שיהיה מספר ההויות בתחלתו וסופו לרמוז שהם סבת מציאותו ובהם קיומו. וטעם היותה במים בעבור כי בלילה זמן ממשלת מדת הדין על כן רוח רעה שורה על הידים. ובבא היום שהוא הרחמים מעבירין אותן במים וברכה וטובה באה לעולם כי הוא רומז לנשיאות כפים. ומכאן תקנו נטילת ידים דלתפלה וכמו שקדוש ידיו ורגליו תחלה לעבודת היום כך על נטילת קודם לכל ברכות של שחרית:

ויאמר המן בלבו. תניא, הרשעים ברשות לבם, וכן ויאמר עשו בלבו, אמר נבל בלבו (תהילים י״ד:א׳) ויאמר ירבעם בלבו (מ"א י"ג), אבל הצדיקים לבם ברשותם כמש"נ (שמואל א א׳:י״ג) וחנה היא מדברת על לבה, וישם דניאל על לבו (דניאל א׳:ח׳) ויאמר דוד אל לבו (שמואל א כ״ז:א׳) ודומין לבוראן שנאמר (ס"פ בראשית) ויאמר ה' אל לבו ^זהסברא והחלוק בזה, כי הרשעים לבם מושל עליהם, והלב ידוע דהוא סרסור דעבירה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה) ולכן אינם יכולים להתגבר על חפצי לבם, אבל הצדיקים הם מושלים על חפצי לבם. .
(מ"ר)

"ויאמר המן בלבו וגו'" (פסוק ו), במדרש (אסת"ר י, ג) "ויאמר המן בלבו"; הרשעים ברשות לבם, "ויאמר עשיו בלבו" (בראשית כז, מא), "אמר נבל בלבו" (תהלים יד, א), "ויאמר ירבעם בלבו" (מ"א יב, כו), "ויאמר המן בלבו". אבל הצדיקים לבם ברשותם, הדה הוא דכתיב "וחנה היא מדברת על לבה" (ש"א א, יג), "וישם דניאל על לבו" (דניאל א, ח), "ויאמר דוד אל לבו" (ש"א כז, א), ודומין לבוראן "ויאמר ה' בלבו" (בראשית ח, כא).

מן הזרועים. מין קטניות תחת פת בג: