וּמִקְצָת֙ יָמִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה נִרְאָ֤ה מַרְאֵיהֶם֙ ט֔וֹב וּבְרִיאֵ֖י בָּשָׂ֑ר מִן־כָּל־הַיְלָדִ֔ים הָאֹ֣כְלִ֔ים אֵ֖ת פַּתְבַּ֥ג הַמֶּֽלֶךְ׃
שד"ל
ונוטיהם, אין צורך לומר שהוא ל' רבים כמו ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמ"ט ב'), כי אמנם זה משפט בשמות מנחי ל"ה, פעמים רבות נראים כלשון רבים ואינם אלא לשון יחיד, כמו והיה מחניך קדוש (דברים כ"ג ט"ו), ומראיהן רע (בראשית מ"א כ"א), מראיהם טוב (דניאל א' ט"ו), ולא יכנף עוד מוריך (למעלה ל' כ'), ירעה מקניך (שם שם כ"ג), ומזה בתפלות רצון קוניהם, ובחכמה לא אמרו רצון קונם, מפני ההוראה האחרת שהיתה למלת קוֹנָם בימיהם, שהיתה כנוי לקרבן, והיתה משמעותה אצלם ענין נדר ואיסור כקרבן ובעל ויעתר יצחק (סימן קמ"ו) הגיה רצון קונם, ונפתו אחריו רבים. וענין ונוטיהם איננו ענין מתיחה בלבד, אלא מתיחה בשיפוע כאהל, כמו ויט אהלו, וכן ויט שכמו לסבול, וזולתם רבים, והוא ל' מתנגד לרוקע הארץ שאחריו, שענינו מתיחה ביושר.
אבן עזרא
ומקצתם - יש אומרים: ומקצת הילדים ומקצת כלי בית האלהים, ומקצה אחיו גם הוא נכון, והוא שפירשו בסוף השנים הנזכרות, והנה כמוהו: ומקצת ימים עשרה.
רש"י
ויהי המלצר נושא את פת בגם ויין משתיהם וגו' - וכתיב בההוא ענינא ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר וגו':