פרשנות מצטטת על דניאל ג:כג

אמר המחבר אחרי שעברו עלי מהשנים שיעור רב מיום שחברתי ביאור זה ועד היום בא לידי ביאור מהחכם השלם החסיד מהר"ר יהודה ן' שושן ז"ל, וראיתי להעתיק מדבריו מה שאראהו ערב לחכי. וראיתי מה שכתב במאמר הזה והנו מסכים בקצת הדברי' עם מה שכתבתי וז"ל, והנ"ל לישב כמה גמגומים שיש בכאן כי הם חשבו שנתחייבו מן השמים כליון חרוץ, והוקשה להם אי זה עון חייבם כי לא נתחוורו לחשוב כי מפני עבודתם לצלם שאם כיוונו לע"א איה עונשם, ועוד כי מה נשתנה אותו הדור מכל הדורות שלא הניחו ע"א מלעובדה כי על כל גבעה וכמ"ש כי מספר עריך היו אלהיך יהודה, וז"א שבאותו הדור והוא רצה לבדוק מהם אומרם נתחייבו אם אמרו כן כפי ההגלות או שנתחייבו וניצולו ולכן אמר אמרו אתם והם אמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע כלומר ששמחו בה והוא עקר עונם שאלו לא זמנו הם ילכו וישמחו והשתחואת הצלם לא כן כי לא שמחו בדבר ואינם רוצים בקיומו של איסור, והוא הקשה עליהם לפי דעתם שאין ראוי שיבלו כצאן טבחה הרבים מפני המעוטים ולכן אמרו שבשושן יהרגו ולא כל העולם וכשלא הועמד דעתם אמרו אמור לנו אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם בבל ולא אמר מפני שעבדו ע"א להודיעם כי לא היה כאן חטא ע"א כי אם אנדריטא וגם זה לא מרצונם וחיובם כפי ההגלות לבד. והם לא כן דמו רק שנתחייבו ממש הרג כעובדי ע"א וזהו שהקשו עליו וכי משוא פנים יש בדבר כלומר וכי כדאי הם להנצל ע"י נס שאלו לא נגזר עליהם החיוב הנה הם כפעם בפעם עובדים והשי"ת האריך להם בימי השופטי' והמלכים אבל אחר שנתחייבו מן השמים איך ישא פנים לעשות עמהם נס ואין הנס נעשה לפושעים בו, אמנם כפי דעתם שנתחייבו מפני שנהנו ושמחו אחר שהם בצום ובכי ומספד וכמ"ש ובכל מדינה וגו' אבל גדול ליהודים הנה זו תשובתם ההגונה וראויים הם לנס אז גלה דעתו אליהם ואמר כי לא נתחייבו מעולם וכפי הטעם שהזכרנו אלא שרצה הקב"ה למדוד להם כמדתם כי הם עשו כן מצד הפחד והאימה אף הקב"ה רצה ליראם ולבהלם לפי הנראה פחד תחת פחד ומאלינו נלמוד כי ראו שתגדל פחד אלהים יותר ויותר מפחד אנוש ימות ובן אדם חציר ינתן והתבאר ענין זה יפה לפי דעתי עכ"ל. הגם כי שמח לבי במה שכיוונתי בקצת דברי המאמר לדעתו הנה שפתי לא אכלא מחקור על הדבר הזה אשר יסד ליסוד מוסד שצלם נבוכדנצר היה אנדריטא של מלך ושלא היה ע"א עם כי לפי הנראה יאות דבר זה יותר למקום אחר בכל זאת ראיתי לחקור עליו פה בראותי איש אלהים זה מחזיק בדעת זה אשר הוא לפי דעתי בלתי אמיתי. ואתה הדאית בספיקות המאמר מה שהצענו שם מדברי מדרש חזית, לדעתי כי דעת הרשב"י היות צלם זה ע"א הפך מה שהעלה פה החכם ז"ל כי רצה רשב"י להודיעם שלא היה צלם זה ע"א ועיניך הרואות שאמר ע"ד רשב"י לא עבדו ישראל ע"א כיצד נבוכדנצר העמיד צלם וחנניה מישאל ועזריה שהיו הג' מישראל עמדו ומיחו על עצמם ולא עבדו ע"א. הנה שקרא לצלם ע"א, בתחלה ובסוף. ומזה אין דקדוק אמר להם מפני שהשתחוו לצלם ולא אמר מפני שעבדו ע"א שדקדק החכם הנז' יפה שהרי בהדיא קרא לצלם ע"א, יביען ראש דגל סברא זו הוא ר"ת וכתבו דבריו התוס' בפסחים ( פרק מקו' שנהגו) ובכתובות פרק אלו נערות ובע"א ראוי לעמוד על דבריו ולא אחשב לחולק על דברי ר"ת אבל כמקיים דברי הגמ' והמדרשות כמו שאוכיח בס"ד. וביען דברי ר"ת כתבום התוספות בפ"ק דע"א יותר באורך מהמקומות האחרי' ולא דחו אותם כמו שדחאום בשני המקומות לכן את אלו אעתיק ועליהם רישא ואתן. איתא בגמ' (ע"ז פ"ק) א"ל הקב"ה מכם יבאו ויעידו בהם בישראל שקיימו את התורה כלה. יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד ע"א. יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל. תבא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף שלא נחשד בעבירה. יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא בטל את התפלה. יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התמני ואליהו בן ברכאל הבוזי ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כלה שנאמר יתנו עדיהם ויצדקו ע"כ. וזה לשון התוס' אומר ר"ת דצלם דנבוכדנצר לאו ע"א היה אלא אנדריטי עשוי לכבוד המלך ובהכי ניחא דנקט גבי אברהם שלא עבד ע"א וגבי חנני' מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם וניחא נמי הא דאמרינן בגמ' אלמלא נגדו לחנניה מישאל ועזרי' הוו פלחו לצלמא ואם היה ע"א ממש ח"ו כי מדאגת שום יסורין שבעולם לא היו משתחוים לצלם כר' חנינא בן תרדיון ששמו ספוגין של צמר על לבו ליסרו ור' עקיבא שסרקו בשרו במסרקות של פפיות והיינו הא דפריך בגמ' מה ראו חנניה מישאל ועזרי' שמסרו עצמן לתוך כבשן האש פי' היה להם להשתחוות לצלם. כיון שלא היה ע"א ממש. ועוד ראיה דמגילה (פ"ק) מפני' מה נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה מפני שהשתחוו לצלם ואם היתה ע"א היה להם למסור עצמן על קדושת השם ולישנ' דקרא משמע נמי הכי דכתיב לאלהך לית אנחנא פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד משמע דתרי מילי נינהו עכ"ל. ובכל המקומות כתבו התוס' ומיהו פלחו משמע שהצלם הי' ע"א מדקאמר פלחו. ואומרה דמההוא דפרק חנק משמע בפי' שהיה ע"א גמורה דאין להאמין שביקש הקב"ה להפוך את העולם כלו ללילה ולדם על שהשתחוו לאנדריט' דנבוכד נצר כי ההפיכה ללילה מורה על הכליה וההפיכה לדם מורה על אופן הכליה שהיא ע"י חרב כמשפט עובדי ע"א וזה לא יתכן על דבר קל כזה שהם בעצמ' תמהו על חנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו. גם מאמר האומות יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם מורה כי היה ע"א כי על כן היו טופחים אותם על פניהם גם דברי הרשב"י אשר במדרש חזית בפסוק זאת קומתך המובאים למעלה צווחים ככרוכי' כי צלם זה ע"א גמורה הי' עד שנפל מחלוקת בין רשב"י ורבנן על הדבר כמבואר שם באורך אשר להיותו רב הכמות ואיכא בי' הוויות ועיונים גדולים הנחתיו שלא להאריך. ובמדרש בילקוט זש"ה ירא את ה' בני ומלך יכול אם יאמר לך ועבוד ע"א שתשמע לו ת"ל ירא את ה' וכן נבוכד נצר אמר לעבוד ע"א ולא שמעו לו אמרו לאלהך לא איתנא פלחין וגו' א"ל הצדא שדרך מישך ועבד נגו אתמול כל מי שהיה מבקש ליקח לו ע"א היה הולך לירושלים שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון ועכשיו באתם להצדות ע"א שלי, ועוד שם ענו שדרך וגו' למלכא נבוכדנצר אם מלכא למה נבוכדנצר ואי נבוכדנצר למה מלכא אלא אמרו לו אם לפיסי ולגולגליות ולארנוניות את גוזר עלינו ואת מלך, ואם לע"א את וכלבא שוין ואין את מלך ועוד שם מאמרים רבים קוראים בקול גדול היות צלם זה ע"א כל מבקשם ימצאם שם במקום הנז' וגדולה מכלם במדרש חזית בפסוק אעלה בתמר ז"ל וכמה היה נבוכדנצר מפתהו לדניאל ואומר לו לית את סגיד לצלמא דרידא ליה ואית ליה מששא, א"ל תא חמי מה הוא עביד ואת מן גרמך סגיד ליה. מה עשה אותו רשע נטל ציצו של כהן גדול ונתנו לתוך פיו וכינס כל זיני זמרא והוו מקלסין קדמוהי והוא אומר אנכי ה' אלי"ך כיון דחמא דניאל כן א"ל לית את יהיב לי רשותא למיסק ולמנשק הדין צלמא דידך על פומיה א"ל ולמה על פומיה א"ל דהוא טעים משתעי מיד נתן לו רשות וסלק מיסלק אשתבע לציצא א"ל ב"ו אני ושלוחו של הקב"ה אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים וגוזר אני עליך שתבא אחרי. בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו מן דנחת מתכנשין כל זיני זמרא והוי מקלסין קדמוהו ולא הוה עבד כלום באותה שעה הפיל הרוח את הצלם ע"כ. מה נמרצו אמרי יושר אשר אמרו מקבלחם הטהורה מגדולת הצלם הזה, וצריכים אנו לומר שדבר זה היה אחרי דבר חנניה מישאל ועזריה כי בכל זאת לא שב נבוכדנצר מדרכו הרעה והיה מפתה לדניאל כמדובר. ודברים נוראים הם ודי זה, ומה שרצו לתקן התוספות ולקיים דברי ר"ת בההיא דפסחים (פ"ד) מה ראו חנניה מישאל ועזריה וכו' נראה לכאורה ראיה גמורה וצריך לירד לעמקן של דברים דלא לאפושי במחלוקת, ואומר שנדחקו בביאר מאמר זה המפרשים וז"ל הגמרא זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש, אלא נשאו ק"ו בעצמם ומה צפרדעים שאינם מצווי' על קדושת השם כתוב (שמות ז' כ') ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ובתנוריך ובמשארותך אימתי משארת מצויה על התנור בשעה שהתנור חם אנו עאכ"ו ע"כ, ופירש רש"י מה ראו שלא דרשו וחי בהם ולא שימות בהם והן אמת דבריו תמוהים וראשונים ואחרונים תמהו עליהן. והתוספות כתבו וקשה דהא בפרהסיא הוה ופסקינן דלכ"ע בפרהסיא חייב למסור עצמו אפי' אמצוה קלה, ור"י מפרש מה ראו שלא ברחו שהרי קודם המעשה היו יכולים לברוח כמו שעשה דניאל כדאמרינן בחלק, ג' היו באותו עצה ע"כ. ואני אומר דלינא חספא ואשכחנא מרגניתא תותא, כי יש לדקדק בלשון שמסרו עצמן לתוך כבשן האש. ונימוקי יוסף גריס שהפילו עצמן לתוך כבשן האש היל"ל מה ראו דלא פלחו לצלמא. מהו שמסרו או שהפילו ומהו לתוך כבשן האש. לכן אני אומר דביאור (דניאל ג כג) וגובריא אלין תלתיהון שדרך משך ועבד נגו נפלו לגו אתון נורא יקידתא מכפתין הוא שהם הפילו עצמן לתוך כבשן האש ואכריח זה ראשונה מכפל הכתוב כי אם השליכו אותם אחרים כבר נאמר זה למעלה בתרין גברי אילך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתיהון ולבושיהון ורמו לגו אתון נורא יקידתא ואמאי תו וגובריא אילך תלתיהון וכו' נפלו לגו אתון נורא יקידתא ועוד הא דכתיב כל קבל דנא מן די מילת מלכא מחצפ' ואתונא אזה יתירא גבריא אילך די אסיקו לשדרך משך ועבד נגו קטיל המון שביבא די נורא ואלו די רמיו לא כתיב אלא די אסיקו שהעלו אותם למקום הכבשן ואם אלו נשרפו מי ערב אל לבו להפילם בכבשן ומה נשתנו אלו מאלו, אלא נכרים הדברים שביאורו שהם הפילו עצמם. וביאור ורמו לגו אתון נורא הושלכו והדבר ע"ד הנפעל שפעמים הוא מעצמו ופעמים מאחרים, ואח"כ ביאר שהושלכו שהם השליכו עצמם, ועוד יש לי ראיה גדולה מכרחת דעתי זה ממאמרם בב"ר (פ"ד ל"ד) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, להביא את החונק עצמו יכול כשאול ת"ל אך. יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך. ומהר"ר אליה מזרחי ז"ל כתב כפירוש רש"י ז"ל. את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו. לנפשותיכם אף החונק עצמו. לשון רש"י ז"ל מהשופך דם עצמו. דאי משופך דם אחר הרי כבר נאמ' ומיד האדם. אף החונק בב"ד דאל"כ לנפשותיכם למה לי. אי לאשמעינן שידרוש הדם של שופך דם עצמו מנפשו. מנפשיתיכם מבעיא ליה. ועוד אף לנפשותיכם למה לי. וכי העלה על דעתך שידרוש הדם של שופך דם עצמו מאחר אלא ע"כ לומר דהכי קאמר אך את דמכם אם תשפכוהו אתם בעצמכם וכן אם תאבדו נפשותיכם אפי' בחנק שאין בו שפיכות דם אדרוש אותו מכם ויהיה למ"ד לנפשותיכם כלמ"ד והשלישי לאבשלום, והרמב"ן כתב וגו' ובב"ר אמרו יכול כשאול ת"ל אך. יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך, נקט שאול משום דמכם, וחנניה מישאל ועזרי' משום לנפשותיכ' עכ"ל. הנה מבואר מאד שחנני' מישאל ועזריה פגעו בעצמם כשאול, ועל כן קא מתמה תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש, שמסרו עצמם הם לתוך כבשן האש ולא עשו כר' חנינא בן תרדיון דאמר מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול בעצמו כדאיתא בגמרא (ע"א פ"ק) ואם לא היו מפילים הם עצמם היו ניצולים כי מי יערב אל לבו להשליכם אחרי ראותם כי מי שהעלו אותם קטיל המון שביבא דנורא וכמו שקדם. וגירסת שהפילו עצמם נכונה יותר' והיתה התשובה נפלאה עד מאד כי לא המטיר ה' אלהים צפרדעים בתוך התנורים אלא שהעלם על ארץ מצרים והן עלו ונכנסו בתנורים בעוד שהם חמים ומזה הק"ו גדול כי הצפרדעים שלא נצטוו על קדוש השם מעצמם נכנסו למקום המיתה אנו עאכ"ו. ואפשר שהם פחדו שמא יורידום משם ויאמרו עליהם שקבלו להשתחוות וישאר הדבר בלי הכרע אחרי שרבים מבני ישראל השתחוו, ולכן הפילו את עצמם. וזה מתיישב יותר ממה שכתב הריטב"א בשם ר"ת בפ"ק דע"א וז"ל הא דאמרינן בהגדה דר' חנינא בן תרדיון מוטב שיטלנה מי שנתנה ולא יחבול הוא בעצמו. כתוב בגליוני התוספות שהיה אומר ר"ת ז"ל דהיכא דמתיירא שלא יכריחוהו לעבור על דת מותר לחבול בעצמו, והכי איתא במדרש כתיב אך דמכם וגו' מכאן אזהרה לאדם שלא יחבול בעצמו יכול אפי' כשאול מלך ישראל פי' שחבל בעצמו מפני שהיה מתיירא שמא יעבירוהו על דת ת"ל אך מיעט דבכי האי גוונא שרי ומכאן לומדים לשחוט הנערים בגזירות מפני העברת דת ע"כ מצאתי בגליוני התוספות והם דברים שצריכי' לימוד ועיון. אלא שכבר הורה זקן. ושמענו בשם גאוני צרפת שהתירו כן הלכה למעשה עכ"ל, ודבר זר הוא לומר שהיה מפחד מהעברת הדת בעת ההיא אלא אם נאמר שפחד שמא יתפשוהו חי ולא יעבירוהו על דת. וזה המדרש שהביא הריטב"א נראה שאינו של ב"ר ולא הביא דבר חנניה מישאל ועזריה, אך ממה שאמר היא על הדרך שביארנו אפשר לומר שגם אלה פחדו שמא יורידום מהכבשן ויעבירו על דת בייסורין קשים וכהא דר' חייא שאני עתיד לכתוב בסמוך בביאור מאמר אלמלא נגדוה וכו' ולכן הפילו הם עצמם, הנה נתבאר הענין הזה יפה:

(קמד) בדניאל ג כג: