פרשנות מצטטת על דניאל ג:כה

וע"ד הקבלה אנכי ארד עמך מצרימה, רמז לשכינה שירדה עמהם למצרים, והוא שדרשו רז"ל גלו למצרים שכינה עמהם, וכדי לרמוז על זאת תרגם אונקלוס אנא אחות, ולא תרגם אנא אתגלי כענין (שמות לד) וירד ה' שתרגם ואתגלי ה'. ואחר שהוא מכוין בכל מקום להרחיק הגשמות ובורח מלהזכיר מלה המורה עליו היה לו לתרגם גם בכאן אנא אתגלי, אבל תרגם אנא אחות, כי רצה לרמוז על המאמר הזה גלו למצרים שכינה עמהם, ומזה הזכיר בו לשון ירידה כפשוטו אע"פ שהיא מלה מורה על גשמות. ומה שהזכיר הכתוב מצרימה בתוספת ה"א, וגם כן עלה אות ה"א, רמז לשכינה, ועל כן נרשמת הה"א בירידה גם בעליה כי ירדה עם יעקב למצרים והיא העולה עמהם, והיא ה"א אחרונה שבשם, והיא שפרנסה וכלכלה את כל ארץ מצרים בחמש שני הרעב, וכן רמז יוסף בדבריו שאמר (בראשית מ״ז:כ״ג-כ״ד) הא לכם זרע וזרעתם את האדמה, וכתיב ונתתם חמישית, והיא שהאבידה המצריים במצרים ועל הים, והיא הנקראת יד ונאמר במצרים במכה החמישית שנאמר (שמות ט׳:ג׳) הנה יד ה' הויה. והזכיר ה' מינין, בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן, ונאמר על הים וירא ישראל את היד הגדולה. והיא שהזכירה יחזקאל הנביא בשעת הכעס בחורבן בית המקדש והוא שכתוב (יחזקאל ט״ז:מ״ג) וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם ה' אלהים. וכבר הזכיר חמשה פעמים לא אחמול ר"ל מפרשת (יחזקאל ה) לכן אבות יאכלו בנים בתוכך, עד פרשת ואראה על הרקיע תמצא ה' פעמים לא תחוס עיני ולא אחמול. וכן הזכירה דניאל (ב) שאמר הא כדי פרזלא לא מתערב בחסף טינא, והזכיר ה' מינין. דהבא, כספא, נחשא, פרזלא, חספא. והנה נזכרת במקרא שלשה פעמים. בתורה בנביאים, ובכתובים. וכן נמצא במסורת ה"א ג' בקריאה, הא לכם זרע, וגם אני הא, הא כדי פרזלא, והה"א הזאת עם ישראל בכל הגליות, והוא שדרשו רז"ל גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה, וזהו לשון עמך מלשון צרה רמז למה שכתוב (תהילים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה. גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר (ישע' מג) למענכם שלחתי בבלה, גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר (שם סג) מי זה בא מאדום וגו'. תן אל לבך מי קורא זה. וכן הזכיר עוד זה הדור בלבושו, וכתיב (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו, נמצאת למד שהה"א הזאת רמוזה רשומה בכל הגליות, מצרים ובבל ואדום, וזהו שהזכיר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה, לא אמר אל תירא לרדת, כענין שכתוב (שופטים ז׳:י׳) ואם ירא אתה לרדת. וכן יוסף הזכיר לאביו (בראשית מ״ה:ט׳) רדה אלי אל תעמוד, ולא אמר רד אלי, לרמוז כי הה"א הזאת ירדה עמו, וכיון שהה"א הזאת ירדה עם יעקב ושבעים נפש למצרים אין לך לתמוה על רבוי הברכה שבזרעם כענין שכתוב (שמות א׳:ז׳) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, לפי שהשכינה עמהם והיתה ביניהם ושם צוה ה' את הברכה עד שעלו לששים רבוא שבהם נתנה התורה ונראית להם השכינה.

בב"ר מטרף בני עלית. יהודה הציל ד' יוסף תמר פרץ וזרח והקב"ה הציל מזרעו דניאל חנניה מישאל ועזריה ע"כ. כונת המדרש הזה כי כנגד מה שהציל ליוסף מן הבור הציל הקב"ה לדניאל מבור אריות. וכנגד שהציל לתמר ושני תאומים בבטנה מן האש כך הציל הקב"ה מזרעו לחנניה מישאל ועזריה מגו אתון נורא יקידתא. ועוד שם בית ראשון בנה שלמה שהיה מזרע יהודה. בית שני בנה זרובבל בן שאלתיאל שהיה מזרע יהודה הוא שכתוב (חגי ב׳:כ״ג) נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי. וכתיב (זכריה ד׳:ז׳) ידי זרובבל יסדו את הבית הזה. וכתיב (שם) מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור. הבית האחרון שיבנה במהרה בימינו עתיד המלך המשיח להיות מזרע יהודה שנאמר (ישעיהו י״א:י׳) והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים.

[יח] ודעת רז"ל יופיע בהרבה מקומות בש"ס ובמדרשים שהאדם נכבד מהם, ובמעלה יתירה עליהם בג' (סנהדרין צג א) "א"ר יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת" ובדברים רבה (פ"א יב) א"ר אבא לעתיד לבוא עתיד מחיצתן של צדיקים להיות לפנים ממלאכי השרת וכו', ושם, א"ר לוי בר חנינא ואל תתמה אף בעוה"ז היתה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר (דניאל ג' כה) "ורוה די רביעאה דמי לבר אלהין" שהי' לפנים מהמלאך והוא מכבה לפניהם האש, ובירושלמי (שבת פ"ו ה"ט) הן היו מכבשין לפניו את האור (פי' שהמלאך שירד להצילם הוא הלך באחרונה, והצדיקים לפניו, והן היו מכבשין ודורסין האש לפניו) ובפסיקתא רבתי ורוה די קדמאה לא נאמר, אלא ורוה די רביעאה, זה גבריאל, שהיה מהלך אחריהם כתלמיד אחר הרב ללמדך שהצדיקים גדולים ממלאכי השרת, (ובויקרא רבה פ' כ') ר' לוי בשם ר' שמעון בן מנסיא אומר תפוח עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה ועיין (עקידה ברא' שער ה') ובמק"ח שם, והכוונה כי העקב ר"ל השכר הבא בעקב מעשה האדם הפועל בנפשו המשכלת בבחירה חפשית גדול משכר מעשה גלגל חמה, ושאר הגרמים השמימים אשר פעולתם כבר אפשר שיהיה מבלי נפש משכלת ודעת את בוראה רק בהתחלה מהטבעית כתנועות ד' היסודות אשר ע"כ נמצא, כי שמעה השמש לקול יהושע איש האלהים להכנע למצותיו כעבד השומע בקול אדונו, וזש"א התנא, אם מעשה האדם יקר ממעשה הגלגלים ומכהה אור מעלתם, אף כי קלסתר פניו, ר"ל זיו ואור שכלו הנחצב ממקור עליון, (ובויקרא רבה פ' כד) "והיית רק למעלה, יכול כמוני, ת"ל רק לשון מיעוט, גדולתי למעלה מגדולתכם" הרי שלא מיעט רק גדולתו, אבל גדולתם למעלה מגדולת מלאכי השרת, ורבו המאמרים המדברים בענין זה, ואם אמרתי להביאן כולם לא יכילם ספר, וכן שד"ל מצדיק את הגאון נגד הח' ז"ל, והח' יש"ר כתב כי מחלוקת זו בין הגאון והראב"ע הוא לדעתי מכלל הדברים שאין לשכל האנושי מבוא בהם, ואין בנו כח לעמוד על אמיתתם, בעבור כי נעדרה ממנו ידיעה ברורה ממהות המלאכים ותכונתם וכחותיהם ומדרגת שלמותם, והמעט הנמצא ממנו בכתבי הקדש, אין בו די להביאנו אל ידיעה כזאת בבירור, כי אפשר לפרש תמיד הכתובים המדברים מהם באופן אחר, גם מדברי חז"ל אין הוכחה, כי פעם יש להוציא מהם ראיה לסברת הגאון, ופעם לסברת הראב"ע ולפי שאין שום ערך ודמיון בין הדבר הנודע והבלתי נודע, לכן כל עוד שנעלם ממנו טבע המלאכים והתפשטות ידיעותיהם אין אנו יכולים להעריך מעלתם עם מעלת בני אדם, לידע מי גדול מחבירו וכבר ידעת סברת קצת מחכמינו האומרים, כי היתרון אשר במלאכי השם בבחינת היותם רק רוחניים, ומשוללי החומר הגופני, הנו מצד אחר לבני אדם בבחינת היותם בעלי בחירה, ומוכשרים להשלים עצמם שלמות גדולה ע"י מעשיהם הטובים, לכן יראה לי שאין להחליט בזה שום משפט, ושראוי למשוך ידינו מן החקירה הזאת, באשר היא נעדרת התועלת לגמרי, כי אנו בני אדם די לנו כי נכיר מצבנו ותכונותינו וגבולותינו כדי שנתאמץ להשלים עצמנו כפי האפשר, ואין לנו צורך לידע אם המלאכים נכבדים ממנו או להפך" ׃