פרשנות מצטטת על דניאל ה:ו

ארכובותיו. לשון וארכובתה דא לדא נקשן (דניאל ה׳:ו׳): והוא הפרק האמצעי שבין הרגל והירך. [*ועיין [בהר"ב] פ"ד דחולין משנה ו']:

ארכובותיו. לשון וארכבתיה דא לדא נקשן והוא הפרק האמצעי שבין הרגל והירך:

חצוצרות כסף. תניא, החצוצרות שעשאן מן הגרוטאות כשרים, עשאן משאר מיני מתכות פסולים, ומאי שנא משאר מיני מתכות פסולים הכתיב כסף והויה, הא מן הגרוטאות נמי כתיב מקשה והויה, אלא מיעט רחמנא במנורה (ח׳ ב') מקשה היא, היא ולא חצוצרות ^דגרוטאות הם חתיכות שבורות ומקשה משמע חתיכה אחת כמדתרגמינן נגיד משוך שנמשך הכל מחתיכה אחת, מקשה משמע דבר המוכה ונהלם, כדכתיב (דניאל ה׳:ו׳) וארכבותיו דא לדא נקשן, וע' לפנינו בפ' תרומה. .
(מנחות כ"ח א׳)

מקשה. בטדי"ץ בְּלַעַז, לְשׁוֹן "דָּא לְדָא נָקְשָׁן" (דניאל ה'), עֶשֶׁת שֶׁל כִּכַּר זָהָב הָיְתָה, וּמַקִּישׁ בְּקֻרְנָס, וְחוֹתֵךְ בְּכַשִּׁיל, לְפַשֵּׁט אֵבָרֶיהָ כְּתִקְנָן, וְלֹא נַעֲשֵׂית אֵבָרִים אֵבָרִים עַ"יְ חִבּוּר (עי' ספרא):

שם פחדו פחד. שנשתלם גמולו לבלשצר וכו':

מקשה - משמע חתיכה אחת כדמתרגמינן נגיד משוך שנמשך הכל מחתיכה אחת מקשה משמע דבר המוכה ונהלם כדכתיב (דניאל ה ו) וארכבתיה דא לדא נקשן:

ינקש נושה לכל אשר לו. אדם הטורח מחזיר ולהוט לעשות דבר נופל בו לשון מתנקש כלומר מוטרף ומתלבט כמו (דניאל ה׳:ו׳) וארכובתיה דא לדא נקשן וכן פן תנקש אחריהם אף כאן יהיה הנושה בעשו את עבודתו שנאמר ורב יעבד צעיר, ל"א יהיה הנושה נוגע ונקרב לכל אשר לו ינקש שייטאצופי"ץ בלע"ז יהי משפט הנושה נוקש ונשען על כל ממונו וזהו יעקב הנושה בעשו את עבודתו שנאמר ורב יעבד צעיר מצאתי.

מקשה. בטדי"ץ בְּלַעַז, כְּמוֹ דָּא לְדָא נָקְשָׁן (דניאל ה'):