וּדְנָ֥ה כְתָבָ֖א דִּ֣י רְשִׁ֑ים מְנֵ֥א מְנֵ֖א תְּקֵ֥ל וּפַרְסִֽין׃
רש"י
ולא יפרסו. ל' שבירה כמו (דניאל ה׳:כ״ה) מנא מנא תקל ופרסין שמברין את האבלים ברחבה ופורסין להם ברכת המוציא כי הוא יברך הזבח (שמואל א ט׳:י״ג) תירגם יונתן ארי הוא פריס על מזונא:
בן יהוידע
אִי מָרְדוּ בִּי יְהוּדָאֵי, אִיקַלְיֵיה בְּנוּרָא. נראה לי בס"ד לכן נקרא כּוֹרֶשׁ שהוא בהפוך אתוון כְּשׁוֹר רוצה לומר כמו השור שיש בו הנאה מצד אחר שעושה מלאכה של חרישה ודישה וכיוצא, ויש בו נזק וקלקול שמנגח וממית, כן כורש היה בו צד טוב שבנה בית המקדש והיה בו רע שהכין דבר לשריפתו משעת בניינו על דרך מה שאמר הכתוב (קהלת ז, א) 'וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ'.
או יובן בס"ד שנקרא 'כּוֹרֶשׁ' אותיות 'כְּשׁוֹר' על פי מה שכתב הרב פתח עינים בשם מהרי"א על פסוק (ישעיהו מה, א) 'כֹּה אָמַר הֳ' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ' שנקרא כּוֹרֶשׁ שהוא כלב בלשון פרסי שינק ונתגדל מכלבא יעוין שם. והדבר יפלא אף על פי שינק מן כלבתא עם כל זה שם זה שקראו אותו בו הוא גנאי! ומה ראו הפרסיים לקרא מלכם בשם מגונה כזה?
וראיתי בסדר הדורות שהביא המעשה שהיה בדבר זה והוא דאסטרגיס מלך פרס לא היה לו אלא בת אחת יורשת מלכותו ואהבה שר משרי אביה ותהר לו וכשמוע אביה הרג את השר ושם את בתו במאסר ויהי בלדתה נתן המלך את הילד למשרת שלו לשלוח אותו המדברה ועשה כן ויניחהו שם וימן ה' כלבה אחת והניקתו ויגדל הילד ונעשה בן חיל ויאספו אליו אנשים ריקים ויהי עליהם לשר, וכשמוע המלך קבץ אנשים רבים וישלח להרגו וזה השר נקרא כּוֹרֶשׁ בלשון פרסי כלב לפי שנתגדל מכלבה ונתאמץ על זקינו והרגו ויכבוש את העיר וימלוך עליה ויכנע כל הארץ לפניו.
ולפי שדריוש מלך מדי לא היה לו אלא בת אחת נתן אותה לו לאשה וירושת מלכות מדי ואחרי זה אמר כורש לדריוש הנה אנחנו מלכים למה נהיה משועבדים לבלשצר נלחמה בו ויאמר דריוש עשה! וילחמו בבלשצר ותחלה נצחו צבאות בלשצר ושמח ועשה משתה והוציא כלי בית המקדש ונשתמש בהם ואז נראתה בכותל אותם דברים של (דניאל ה, כה) 'מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין' ופתרם דניאל ע"ה שניתנה מלכותו למלכי מדי ופרס. והנה סריס אחד שמע פתרון דניאל ואז בלילה כשישן בלשצר חתך ראשו והלך אצל דריוש וכורש ויספר להם המעשה ונדרו נדר 'אם תנתן בבל בידם יתנו רשות לבנות בית המקדש' וכן היה שהצליחו ולכדו את בבל והרגו הרבה, ואז מלך דריוש בבבל ושאר מלכיות מסרם ביד כורש, וכשמת דריוש בא כורש ומלך במקומו. עיין שם.
נמצא לפי זה כורש הוא מזרע המלוכה שהיה בן בתו של מלך פרס והיה חוק לפרס שלא ימלוך בהם זר שאינו מזרע המלך אך הם נתברר אצלם מעשה הנזכר לעיל דכורש היה בן בתו של מלך וחיה ונתגדל מן הכלבא ולכך קראוהו על שם הכלב לעשות בזה מזכרת למעשה הנזכר לעיל ששם זה הוא לעדות שאינו זר אלא הוא מזרע המלך, ולכן אף על פי דעצם השם הוא גנאי מכל מקום מצד חוק המלכות שהיה אצלם הוא היה לשבח שזה השם הוא מעיד שהוא אשר נולד מבתו של המלך.
והנה ידוע מה שכתב הרב זרע ברך ז"ל בפרשת בא בשם זוהר הקדוש דמזווג שתי קליפות של שׁוֹר וַחֲמוֹר יצא מהם קליפת כֶּלֶב, וכתב בשם הרב מגלה עמוקות ז"ל על כן אותיות אמצעיות של שׁוֹר וַחֲמוֹר הם מספר כֶּלֶב [52] עיין שם. נמצא לפי זה הכלבתא שינק ממנה כורש יש בה תערובת שׁוֹר וַחֲמוֹר אך כורש שינק ממנה אף על פי שינק מן תערובת שור וחמור מאחר שהיה מלך כשר שבנה בית המקדש אינו מתייחס אחר חלק החמור שיש בכלבתא שינק ממנה אלא יתייחס אחר חלק השור שיש בה ולכך נקרא כּוֹרֶשׁ בהיפוך אתוון כְּשׁוֹר וגם יש בשם זה אותיות כָּשֵׁר ולכן זכה שיכתב עליו 'כֹּה אָמַר הֳ' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ'.
והנה בזאת המעשה הנזכר פרשתי בס"ד טעם נכון על אשר מצאתי כתוב במדרש תלפיות שהביא מספר שלשלת הקבלה דכורש המלך היה לו כח הזכרון גדול מאד באופן שבהיותו במלחמה שהיה לו ת"ר אלף שכירים היה קורא כל אחד מהם בעת הפרעון בשמו, והוא פלא! עיין שם. ואמרתי הואיל וינק מכלב בדרך נס לכך זכה לזכירה גדולה כזו בלבבו, דאמרו רבותינו ז"ל 'כֶּלֶב-כֻּלּוֹ לֵב' גם נראה לי מטעם זה שנבנה בית המקדש על ידי כורש שינק מכלבתא ונתגדל ממנה, גברה קליפת כלב השולטת בבעלי לשון הרע, ושלטה בזמן בית שני להחטיא את ישראל בעון לשון הרע השייך לה, ולכן גאולה של גלות זה שהוא אחר חרבן בית שני שנבנה על ידי כורש תהיה בשורתינו בה על ידי אֵלִיָּהוּ [52] זכור לטוב שמספר שמו נ"ב שהוא מבטל קליפת כֶּלֶב [52] שמספרו נ"ב וגבר ישראל!
או יובן בס"ד שנקרא 'כּוֹרֶשׁ' אותיות 'כְּשׁוֹר' על פי מה שכתב הרב פתח עינים בשם מהרי"א על פסוק (ישעיהו מה, א) 'כֹּה אָמַר הֳ' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ' שנקרא כּוֹרֶשׁ שהוא כלב בלשון פרסי שינק ונתגדל מכלבא יעוין שם. והדבר יפלא אף על פי שינק מן כלבתא עם כל זה שם זה שקראו אותו בו הוא גנאי! ומה ראו הפרסיים לקרא מלכם בשם מגונה כזה?
וראיתי בסדר הדורות שהביא המעשה שהיה בדבר זה והוא דאסטרגיס מלך פרס לא היה לו אלא בת אחת יורשת מלכותו ואהבה שר משרי אביה ותהר לו וכשמוע אביה הרג את השר ושם את בתו במאסר ויהי בלדתה נתן המלך את הילד למשרת שלו לשלוח אותו המדברה ועשה כן ויניחהו שם וימן ה' כלבה אחת והניקתו ויגדל הילד ונעשה בן חיל ויאספו אליו אנשים ריקים ויהי עליהם לשר, וכשמוע המלך קבץ אנשים רבים וישלח להרגו וזה השר נקרא כּוֹרֶשׁ בלשון פרסי כלב לפי שנתגדל מכלבה ונתאמץ על זקינו והרגו ויכבוש את העיר וימלוך עליה ויכנע כל הארץ לפניו.
ולפי שדריוש מלך מדי לא היה לו אלא בת אחת נתן אותה לו לאשה וירושת מלכות מדי ואחרי זה אמר כורש לדריוש הנה אנחנו מלכים למה נהיה משועבדים לבלשצר נלחמה בו ויאמר דריוש עשה! וילחמו בבלשצר ותחלה נצחו צבאות בלשצר ושמח ועשה משתה והוציא כלי בית המקדש ונשתמש בהם ואז נראתה בכותל אותם דברים של (דניאל ה, כה) 'מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין' ופתרם דניאל ע"ה שניתנה מלכותו למלכי מדי ופרס. והנה סריס אחד שמע פתרון דניאל ואז בלילה כשישן בלשצר חתך ראשו והלך אצל דריוש וכורש ויספר להם המעשה ונדרו נדר 'אם תנתן בבל בידם יתנו רשות לבנות בית המקדש' וכן היה שהצליחו ולכדו את בבל והרגו הרבה, ואז מלך דריוש בבבל ושאר מלכיות מסרם ביד כורש, וכשמת דריוש בא כורש ומלך במקומו. עיין שם.
נמצא לפי זה כורש הוא מזרע המלוכה שהיה בן בתו של מלך פרס והיה חוק לפרס שלא ימלוך בהם זר שאינו מזרע המלך אך הם נתברר אצלם מעשה הנזכר לעיל דכורש היה בן בתו של מלך וחיה ונתגדל מן הכלבא ולכך קראוהו על שם הכלב לעשות בזה מזכרת למעשה הנזכר לעיל ששם זה הוא לעדות שאינו זר אלא הוא מזרע המלך, ולכן אף על פי דעצם השם הוא גנאי מכל מקום מצד חוק המלכות שהיה אצלם הוא היה לשבח שזה השם הוא מעיד שהוא אשר נולד מבתו של המלך.
והנה ידוע מה שכתב הרב זרע ברך ז"ל בפרשת בא בשם זוהר הקדוש דמזווג שתי קליפות של שׁוֹר וַחֲמוֹר יצא מהם קליפת כֶּלֶב, וכתב בשם הרב מגלה עמוקות ז"ל על כן אותיות אמצעיות של שׁוֹר וַחֲמוֹר הם מספר כֶּלֶב [52] עיין שם. נמצא לפי זה הכלבתא שינק ממנה כורש יש בה תערובת שׁוֹר וַחֲמוֹר אך כורש שינק ממנה אף על פי שינק מן תערובת שור וחמור מאחר שהיה מלך כשר שבנה בית המקדש אינו מתייחס אחר חלק החמור שיש בכלבתא שינק ממנה אלא יתייחס אחר חלק השור שיש בה ולכך נקרא כּוֹרֶשׁ בהיפוך אתוון כְּשׁוֹר וגם יש בשם זה אותיות כָּשֵׁר ולכן זכה שיכתב עליו 'כֹּה אָמַר הֳ' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ'.
והנה בזאת המעשה הנזכר פרשתי בס"ד טעם נכון על אשר מצאתי כתוב במדרש תלפיות שהביא מספר שלשלת הקבלה דכורש המלך היה לו כח הזכרון גדול מאד באופן שבהיותו במלחמה שהיה לו ת"ר אלף שכירים היה קורא כל אחד מהם בעת הפרעון בשמו, והוא פלא! עיין שם. ואמרתי הואיל וינק מכלב בדרך נס לכך זכה לזכירה גדולה כזו בלבבו, דאמרו רבותינו ז"ל 'כֶּלֶב-כֻּלּוֹ לֵב' גם נראה לי מטעם זה שנבנה בית המקדש על ידי כורש שינק מכלבתא ונתגדל ממנה, גברה קליפת כלב השולטת בבעלי לשון הרע, ושלטה בזמן בית שני להחטיא את ישראל בעון לשון הרע השייך לה, ולכן גאולה של גלות זה שהוא אחר חרבן בית שני שנבנה על ידי כורש תהיה בשורתינו בה על ידי אֵלִיָּהוּ [52] זכור לטוב שמספר שמו נ"ב שהוא מבטל קליפת כֶּלֶב [52] שמספרו נ"ב וגבר ישראל!
מגלה עמוקות
הגליות היו ראוין להיות תתק"ל שנה כמנין שנותיו של אדם הראשון וכמנין תעני"ת (בראשית טו) ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה היה במצרים משנולד יצחק ת' שנה והק"ל שנה משלימין בגליות אחרת והיו בגלות בבל פ"ח שנה והיינו ע' לפקידא בעלמא שמנה עשר שנה אח"כ לבנין בה"מק כדאיתא בפ"ק דמגילה וזה שאמר הכתוב בשיר המעלות (תהלים קכד) לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם שנדרש על גלות בבל ופרס ואמר (שם) נפשינו כציפור נמלטה מפ"ח יוקשים וגו' ואח"כ היו ל"ד שנה בשיעבוד מלכות פרס כדאיתא שם ואח"כ ק"פ שנה במלכות יון והמותר מגיע לגלות האחרון ובעונותינו שרבו ניתוסף אבק בין כל הד' גליות היו ראוים להיות תק"ל שנה וזה הסוד תקל א' בדניאל במראה פיסת כתבא שאמר (דניאל ה) מנא מנא תקל ופרסין והסוד שמנה הקב"ה לשנות הגליות שנחלקים לב' חלקים חלק א' הוא גלות מצרים ששקול כנגד כולם הוא לבדו ת' שנים וחלק השני כל הד' גליות יהיו תק"ל ולכך אמר ב' פעמים מנא מנא ואמר בתחילה תק"ל על הד' מלכיות שראה דניאל שבזה היו עוסקים ופרסי"ן בגימ' ת' כאלו אמר תק"ל שנים ות' שנים וזה הגיד לבלשאצר שיחלקו הגליות ולא כדעתו שלא יגאלו ישראל לעולם. גם מנא מנ"א מנא נוטריקין נ"גה מל"ך א"רמית שמזה הב"ד באים כל הגליות (דברים כו) ארמי אובד אבי וירד מצרימה וסוד רד"ו מן העולם אצילות לעולם הבריאה י"ו פרסה מרגלין תחת הפרסה ראשה בריאה דמקננא אימא יש בהם י"פ אהיה מנין רד"ו ולפי שגלות מצרים היה מפני תיקון הנשמה דאוליד אד"הר כד הוה בחדקל עד צווארו ולפי שקודם שחטא אד"הר היה בבריאה ז"ש הקב"ה למשה אהיה אשר אהי"ה י"פ אהי"ה לתשלום רד"ו גם סוד ג' רישין שנתקנו שכל אחד הוצרך לתקן ז' מלכי קדמאין כל א' כלולה מעשר הרי ע' ג"פ ע' הרי רד"ו שבג' ראשים אלו נתקן עולם על מכונו ישראל שנמשכו מאדם הראשון היו צריכין לתקן אותם הנשמות הן הן הנשמות של דור הפלגה ודור המבול ואנוש וסדום שפגמו בד' אותיות השם והוצרכו ישראל לתקן הד' דורות דור המבול כל הבן הילוד היאורה תשליכהו דור הפלגה ויבן ערי מסכנות בחומר ובלבנים ונלקו בניפוץ כד"א ויפץ העם ואנשי סדום (בראשי' יט) הכו בסנורים בג' ימי אפילה.
רש"י
אוקיר אנוש מפז. בו בלילה אכבד את דניאל מפז כשהביאוהו לקרות מכתב מנא מנא תקל ופרסין (דניאל ה׳:כ״ה) באדין אמר בלטשצר והלבישו ית דניאל ארגונא וגו':