תְּקֵ֑ל תְּקִ֥ילְתָּה בְמֹֽאזַנְיָ֖א וְהִשְׁתְּכַ֥חַתְּ חַסִּֽיר׃
פירוש קדמון
כף כף ששוקלין במאזנים כו'. ר"ל דבשבת פרק הבונה ניתן טעם על האותיות הכפילות בא"ב ועל הכפי"ן כפילים לא נתן טעם ולמה באמת כן ואמר דלא צריך ליתן טעם ע"ז כי כ"ף כ"ף הכפולים באים לומר שכל מעשה בני אדם עולים במאזנים יחד ששוקלין במאזנים זכיות כו' ואם המשקל מכיון דהיינו ששוקלין בשוה אז ורב חסד מטה כלפי חסד שכובש מאזנים של זכיות ומכריעין את העונות וזהו שנאמר בדניאל תקלתא במאזניא ומשתכחת חסירה לאפוקי אי היה שוקל עין בעין היה אז ורב חסד מטה כלפי חסד ונוטה כלפי זכות לכך הן שני כפי"ן דהיינו אם הכ"ף פשוטה ששקול עין בעין אז הכ"ף כפופה שכובש וכפף את הכף שבהן הזכיות ומכריע הכף שבהן עונות. באותו ענין שאדם כו' נמי מטעם הנ"ל ששוקלים פורעניות השוה לעבירה:
רבנו בחיי
וע"ד הקבלה מחצית השקל לפי מה שהרהרו במחשבתם לתת קצוץ וחציצה בין האש והקול שבהר סיני על כן הוצרכו להביא מחצית השקל להיות כפרה על חטאם, ולפי שהקצוץ באחת מן העשר יקרא קצוץ לכך הוצרכו להביא עשר גרה במחצית השקל ולא בשקל, שלם ולפי שמבקעים ביחוד לכך נקרא כסף זה בקע ולפי שעשו ראש מן הסוף ועליון מן התהום הרובצת תחת לכך נעשו מכסף זה האדנים הנתונים במשכן להיות המשכן נתון עליהם כדי שיתבאר מזה הפך מחשבתם. וכאשר נשקלו במשקל השם הגדול שהוא שקל הקדש השלם נמצאו חסרים וכענין שכתוב (דניאל ה) תקל תקלתא במאזניא והשתכחת חסיר, ומפני שהוא החטא הגדול ועונשם נגע עד נפש לכך נתחייבו לתת מחצית השקל זה תרומה לה' והוא כופר לנפש.
בן יהוידע
"מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין", "מְנֵא מְנָה אֱלָקָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ" (דניאל ה, כה). הרואה יראה שצריך פירוש לפירושו של דניאל ע"ה שצריך לדעת מה הוא ענין המנין שמנה אלקא במלכות בלשצר ומה הוא ענין המשקל ששקל את בלשצר במאזנים?
ונראה לי בס"ד דאמרו בגמרא דמגילה (מגילה יא: יב.) שני פסוקים נאמרו במספר השבעים הָאֶחָד בִּנְבוּאַת יִרְמְיָה הַנָּבִיא ע"ה דכתיב כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם (ירמיה כט, י) וזה המנין של השבעים נחשב מעת שהתחילה שליטת בבל על ישראל שהוא כבוש יהויקים שהוא בשנת שבע למלכות נבוכדנצר הרשע ומעת זו עד שנה הראשונה שמלך כורש יש שבעים שנה וזה החשבון נאמר על פקידה בעלמא שהיה בשנת אחת לכורש מלך פרס שהיא היתה שנת ע"ח לכבוש יהויקים שהיה להם פקידה בעלמא כדכתיב כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי הֳ' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם (דברי הימים ב' לו, כג).
ופסוק הַשֵּׁנִי בַּמַּרְאֶה דָּנִיאֵל ע"ה דכתיב לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה (דניאל ט, ב) וזו היתה פקידה גמורה שעלו ובנו בית שני וזה המנין של שבעים שנה מתחיל מן חרבן ירושלם ובית המקדש שאז גלה צדקיהו הרי שני מניינים נאמרו במספר השבעים שנה אחד בעבור פקידה בעלמא ואחד בעבור גאולה גמורה אשר עלו ובנו.
ואמרו בגמרא דמגילה (שם) בעת שהוציא בלשצר כלי בית המקדש ונשתמש בהם הוא מנה השבעים וטעה שתפש עיקר מה שנאמר בירמיה 'לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה' וחשב מספר השבעים מתחילת מלכות בבל רצונו לומר מתחילת שנה שמלך נבוכדנצר הרשע וחשב מ"ה שנים של נבוכדנצר וכ"ג שנים של אויל מרודך ושתי שנים הרי שבעים וכיון דהגיעו השבעים ולא אפרוק שמע מינה לא יגאלו עוד, לכך הוציא כלי המקדש ונשתמש בהם.
אך באמת טעה בתרתי חדא כי זה הפסוק של ירמיה הנביא ע"ה לא נאמר אלא בעבור פקידה בעלמא אבל בגאולה ממש מתחיל חשבון השבעים שנה מן חרבות ירושלים שהוא גלות צדקיהו האמור בדניאל, ועוד טעה טעות שניה כי זה הפסוק של ירמיה ע"ה מתחיל זמן השבעים שלו מן גלות יהויקים ולא מן מלכות נבוכדנצר הרשע וכמו שאמרו בגמרא דמגילה שם ועל כן נתחייב בלשצר הריגה על אשר נשתמש בכלים של בית המקדש.
וזהו ענין הפתרון של דניאל ע"ה 'מְנֵא מְנֵא אֱלָקָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ' פירוש מְנֵא מְנָה שני מניינים שעשה אֱלָקָא הם כנגד מַלְכוּתָךְ שהיתה שתי שנים כן המנין נחלק לשתים ואתה טעית במניינים אשר היו שתים כנגד מלכותך שהיתה שתים ולכן בעבור חטא זה הִשְׁלִימָה לְךָ את ימי המלכות שלא נשאר לך ממנה אפילו יום אחד למלוך בו.
ואמר עוד 'תְּקֵל תְּקִילְתָּה בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר' (דניאל ה, כז) פירוש דאמר לו מלבד זה עוד ביום ראש השנה דהאי שתא שבו נדונין כל העולם בשמים נתבקר פנקסך ונמצאת חסר שראוי אתה למות בזה השנה ולכך אמר במאזנייא כי מזל תשרי היא מאזניים.
ואמר עוד 'פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס' (דניאל ה, כח) פירוש מלכותך בבל [34] שהיא מספר ל"ד אם תחלק זה לחצאין תהיה מספר 'אוי אוי' [2÷34=17] שיהיה לבבל אוי מן כורש מלך פרס ואוי מן דריוש מלך מדי שיגברו שניהם עליו וילכדו שניהם את בבל.
ונראה לי בס"ד דאמרו בגמרא דמגילה (מגילה יא: יב.) שני פסוקים נאמרו במספר השבעים הָאֶחָד בִּנְבוּאַת יִרְמְיָה הַנָּבִיא ע"ה דכתיב כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם (ירמיה כט, י) וזה המנין של השבעים נחשב מעת שהתחילה שליטת בבל על ישראל שהוא כבוש יהויקים שהוא בשנת שבע למלכות נבוכדנצר הרשע ומעת זו עד שנה הראשונה שמלך כורש יש שבעים שנה וזה החשבון נאמר על פקידה בעלמא שהיה בשנת אחת לכורש מלך פרס שהיא היתה שנת ע"ח לכבוש יהויקים שהיה להם פקידה בעלמא כדכתיב כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי הֳ' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם (דברי הימים ב' לו, כג).
ופסוק הַשֵּׁנִי בַּמַּרְאֶה דָּנִיאֵל ע"ה דכתיב לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה (דניאל ט, ב) וזו היתה פקידה גמורה שעלו ובנו בית שני וזה המנין של שבעים שנה מתחיל מן חרבן ירושלם ובית המקדש שאז גלה צדקיהו הרי שני מניינים נאמרו במספר השבעים שנה אחד בעבור פקידה בעלמא ואחד בעבור גאולה גמורה אשר עלו ובנו.
ואמרו בגמרא דמגילה (שם) בעת שהוציא בלשצר כלי בית המקדש ונשתמש בהם הוא מנה השבעים וטעה שתפש עיקר מה שנאמר בירמיה 'לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה' וחשב מספר השבעים מתחילת מלכות בבל רצונו לומר מתחילת שנה שמלך נבוכדנצר הרשע וחשב מ"ה שנים של נבוכדנצר וכ"ג שנים של אויל מרודך ושתי שנים הרי שבעים וכיון דהגיעו השבעים ולא אפרוק שמע מינה לא יגאלו עוד, לכך הוציא כלי המקדש ונשתמש בהם.
אך באמת טעה בתרתי חדא כי זה הפסוק של ירמיה הנביא ע"ה לא נאמר אלא בעבור פקידה בעלמא אבל בגאולה ממש מתחיל חשבון השבעים שנה מן חרבות ירושלים שהוא גלות צדקיהו האמור בדניאל, ועוד טעה טעות שניה כי זה הפסוק של ירמיה ע"ה מתחיל זמן השבעים שלו מן גלות יהויקים ולא מן מלכות נבוכדנצר הרשע וכמו שאמרו בגמרא דמגילה שם ועל כן נתחייב בלשצר הריגה על אשר נשתמש בכלים של בית המקדש.
וזהו ענין הפתרון של דניאל ע"ה 'מְנֵא מְנֵא אֱלָקָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ' פירוש מְנֵא מְנָה שני מניינים שעשה אֱלָקָא הם כנגד מַלְכוּתָךְ שהיתה שתי שנים כן המנין נחלק לשתים ואתה טעית במניינים אשר היו שתים כנגד מלכותך שהיתה שתים ולכן בעבור חטא זה הִשְׁלִימָה לְךָ את ימי המלכות שלא נשאר לך ממנה אפילו יום אחד למלוך בו.
ואמר עוד 'תְּקֵל תְּקִילְתָּה בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר' (דניאל ה, כז) פירוש דאמר לו מלבד זה עוד ביום ראש השנה דהאי שתא שבו נדונין כל העולם בשמים נתבקר פנקסך ונמצאת חסר שראוי אתה למות בזה השנה ולכך אמר במאזנייא כי מזל תשרי היא מאזניים.
ואמר עוד 'פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס' (דניאל ה, כח) פירוש מלכותך בבל [34] שהיא מספר ל"ד אם תחלק זה לחצאין תהיה מספר 'אוי אוי' [2÷34=17] שיהיה לבבל אוי מן כורש מלך פרס ואוי מן דריוש מלך מדי שיגברו שניהם עליו וילכדו שניהם את בבל.