פרשנות מצטטת על דניאל ז:ב

אין אדם שליט ברוח. רבי אליעזר בן יעקב אומר אין אדם שליט ברוחן של גליות לכלותן ממנו ^כובמ"ר ר"פ וילך הגירסא ברוחן של מלכיות, והענין אחד הוא, דכמה שנגזר ערך מצב הגלות אין אדם שליט לכלותו ע"י השתדלות שונים, ושם במ"ר מסיים בזה, ואין רוח אלא מלכיות שנאמר (דניאל ז׳:ב׳) וארו ארבע רוחי שמיא, ולא נתבאר טעם הראיה, ויתכן דמרמז לארבע מלכיות, בבל. מדי, יון, אדום, שהקיפו ארבע רוחות העולם. .
(שם)

וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף. הָדָא הוּא דִּכְתִיב: ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״, כִּי זֶה מְדַבֵּר בְּפֵרוּד לְבָבוֹת הַמָּצוּי בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבְּכָל הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם״, כְּמִזְרֶה שֶׁאֵין אַחַת דְּבוּקָה בַּחֲבֶרְתָּהּ כָּךְ יִשְׂרָאֵל גַּם בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם הֵם מְפֹרָדִים אִישׁ מֵעַל אָחִיו, אַף עַל פִּי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַגּוֹלִים לְנַחֵם זֶה אֶת זֶה, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָם כָּךְ, שֶׁהֵם מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים אַף בִּהְיוֹתָם בַּגּוֹלָה וְכָל אֶחָד דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ בְּחֶזְקַת הַיָּד וּמְבַקֵּשׁ לְהַדִּיחוֹ מִמַּצָּבוֹ לְהִתְגּוֹלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו כְּקִלְלַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יד טו): ״וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם״, כִּי כָל קָנֶה נִדְחֶה וּמִתְנוֹדֵד מִפְּנֵי הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב בּוֹ, וְנוֹסָף עַל דְּחִיפַת הָרוּחַ כָּל קָנֶה דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ, נִמְצָא שֶׁכָּל קָנֶה נִדְחֶה שְׁנֵי פְּעָמִים: אֶחָד מִפְּנֵי הָרוּחַ, שֵׁנִית מִפְּנֵי קָנֶה חֲבֵרוֹ הַדּוֹחֶה הַסָּמוּךְ לוֹ, וְכֵן מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁכֻּלָּם כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ. כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל נֶהְדָּף מִן הָרוּחַ, דְּהַיְנוּ מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, כִּנְבוּאַת דָּנִיֵּאל שֶׁהִמְשִׁיל כָּל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת בְּרוּחַ, לֹא בְרוּחַ ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז ב): ״וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא״. וְאוּלַי שֶׁ״לְיַמָּא רַבָּה״ רֶמֶז לְיַם סוּף שֶׁבּוֹ קָנֶה וָסוּף, וְכַוָּנָתוֹ אֶל יִשְׂרָאֵל כִּמְשַׁל הַקָּנִים, שֶׁנּוֹסָף עַל דְּחִיפַת הָאֻמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ בְּמַהֲמוֹרוֹתָיו. עַל כֵּן הִמְשִׁילָם כָּאן לְעָלֶה נִדָּף, כִּי הֶעָלֶה חָלוּשׁ מְאֹד וְנִדָּף מֵחֲמַת הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב בּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן כָּל עָלֶה דּוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ וּמַכֶּה בּוֹ. כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת דּוֹמֶה לְעָלֶה הַנִּדָּף מִפְּנֵי רוּחַ הַנִּזְכָּר, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ בְּשׁוֹט לְשׁוֹנוֹ, אוֹ כְּנֶגֶד הָאֻמּוֹת אוֹ בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים, דְּהַיְנוּ קוֹל עָלֶה, לְכָךְ נֶאֱמַר מִיָּד: ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״.