פרשנות מצטטת על דניאל ז:כה

זו מלכות אדום. שנאמר בה (דניאל ז, כה) ומלין לצד עלאה ימלל (יפה ענף). עוד יש לפרש כמו שמצינו (תענית דף ח') בימי ר' זירא גזור גזירה וגזור דלא למיתב בתעניתא כו' שלא נתנו להם רשות לזעוק ולשווע להקב"ה שיבטלו מהם הגזירה. ולכן אמר להם ר' זעירא אז שיקבלו עליהם ולכי בטיל גזירה ליתביה. הרי שלא היו רשאים אז לשווע אל ה' בפרהסיא אלא קבלו התעניות והתפלות בלבבם לקיימן בזמן שתתבטל הגזירה מהם, ורק בלבבם צעקו אל ה' ובא שוועתם אל ה':

ואלו שאין להן חלק לעוה"ב אלא נכרתים ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים המינים והאפקורסים והכופרי' בתורה וכו'. ובמס' סנהדרין דף קי"א ע"ב במשנה אנשי עיר הנידחת אין להם חלק לעוה"ב שנא' יצאו אנשים בני בליעל וכו' וברש"י בני בליעל שאין להם חלק לעוה"ב עכ"ל, וכן בפי' משניות לרמב"ם שבפנינו ובמשניות ועי' בתוס' יו"ט שם, אבל במשנה שבירושלמי איתא אנשי עיר הנדחת יצאו אנשים בני בליעל וכו' ולא נמצא שם שאין להן חלק לעוה"ב, ועי' בחי' הר"ן שהביא ג"כ כנוסחת הירושלמי וכתב שהיא גירסת הספרים הישנים והיא הגירסא הנכונה ול"ג אין להם חלק לעוה"ב שודאי כיון דאקטלו והתודו וקיבלו דינייהו הוי להו כפרה כמו בשאר חייבי מיתות בי"ד וכדאי' בפ' נגמר הדין והספרים שגורסין אין להם וכו' היא הגהה על פי רש"י שסובר דענין משנה זו היא מענין הפרק מאותן שאין להם חלק לעוה"ב, וליתא דמשנה זו חוזרת לאלו הן הנהרגין שאמרו ואלו הן נהרגין רוצח ואנשי עיר הנדחת עיי"ש ומ"ש בריש פ' הנחנקין עיי"ש, ועי' בתוס' סנהדרין דף מ"ז ע"א בד"ה ואמאי כיון דאקטל הוו להו כפרה והא דתנן אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה"ב הני מילי דלא איקטול אבל אם דנו אותם והרגום יש להם חלק לעוה"ב עכ"ל, וא"כ י"ל אף לרש"י בנהרגו יש להם חלק לעוה"ב כמ"ש בתוס', והנה בר"ן כתב בהתודו וכן רבינו כתב להלן דתשובה מועלת על הכל אבל בס"ד דגמ' נראה אפי' בלא תשובה וכמ"ש בתוס' יו"ט בנתאכל הבשר למסקנא ג"כ עיי"ש.
והנה מלשון ונדונין וכו' לעולם ולעולמי עולמים וכו' נראה כי יש עונש לנצחי, ומקרא נאמר "לא לעולם אריב וכו'" והנה לשון הגמ' במס' ר"ה י"ז ע"א אי' ונדונין בה לדורי דורות וכו' נראה ג"כ כי יש עונש נצחי.
ועי' בס' עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו ז"ל מאמר חקור דין חלק ה' פ"א שהחליט כי אין עונש נצחי ומ"ש רז"ל הגיהנם כלה והם אינם כלים מפרש להיפוך כפי מה שפי' רז"ל בתנחומא פרשת נצבים במקרא חצי אכלה בם חיצי כלים תכלית היסורין אף כאן הגהינם כלה והוא תכלית העונש והם אינם כלים וסיים שם "אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב" ולדורי דורות דאיתא בגמ' וז"ל נותני חיתתם וכו' ופורשים מדרכי וכו' ונדונין בה לדורי דורות וכו' שמעוטם על רבעים וכו' עיי"ש בפי' יד יהודה שמיעוט דורי שנים, ורבינו שכתב לעולמי עולמים וגם כתב נכרתים ואובדין ונדונין וכו' על כרחן אין לפרש נאבדין לגמרי דא"כ האיך נדונין לעולם, ונראה דאין לכלול בלשון לעולמי עולמים לנצח כמו שמצינו לעולם עד היובל וגם אובדין וכן לעולמי עולמים איננו כמשמעות הלשון כן בכל מקום וכנראה אלה מחטיאי רבים נדונין בכ"מ שקלקלו ואולי עד כי יבוא עולם התיקון והשלימות ותמלא כל הארץ דעה ויתוקן המעוות אשר יצא מהם ועד אותו הזמן נקרא עולמי עולמים כמו שנקרא עדן עדנים בדניאל, והן על אלה נאמר המחטיאי רבים בעלי דת חדשות וכיו"ב אשר מכשילים העם בפיהם ובמעשיהם והמכשלה עומדת גם אחרי מותם ונדונין עליהם תמיד עד כמ"ש תסור המכשול והמה נתלבנו מעונם וכמ"ש בס' עשרה מאמרות הנ"ל באמרי נועם.
ועי' בכנה"ג בפי' להרמב"ם בחלק או"ח למה לא הביא ההוגה ה' באותיותיו לאבא שאול אין לו חלק לעוה"ב עיי"ש.

ועל החי' הרביעית נאמר בדניאל ומלין לצד עילאה ימלל שאמר כנגדו דברים שלא יתכן לאומרם. הם דברי (שם) ולקדישי עליונין יבלא. לישראל וזהו (תהלים מ"ד) מפני אויב ומתנקם. (דניאל שם) ויסבר להשגיח זמנין ודת. בבוארם ועשרה דכבי (נ"ל ועשרת הדברו') שם ויתיהבין עד עידן שאין הגאולה באה לישראל עד וכו'. כדכתיב והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא וכתיב בתרי' חזי חוית וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי הוה וגו' ולה יהיב שולטן ויקר ומלכו:

ואשר לא צדה. לֹא אָרַב לוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן:

צדה. לְשׁוֹן אָרַב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי" (שמואל א כ"ד); וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר צָדָה לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כ"ז), שֶׁצִּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל ה"א בְּפֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ צַיִד, וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ צְדִיָּה, וּפֹעַל שֶׁלּוֹ צוֹדֶה, וְזֶה הַפֹּעַל שֶׁלּוֹ צָד. וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ – וּדְלָא כְמַן לֵהּ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק צָד צַיִד, וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ; וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחְלָקוֹת שֶׁל צָד, נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו ס"ו), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמואל א כ'), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז'), אַף כָּאן אֲשֶׁר לֹא צָדָה – לֹא צִדֵּד לִמְצֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה; וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן אוֹרֵב הוּא: