וּצְפִ֥יר הָעִזִּ֖ים הִגְדִּ֣יל עַד־מְאֹ֑ד וּכְעָצְמ֗וֹ נִשְׁבְּרָה֙ הַקֶּ֣רֶן הַגְּדוֹלָ֔ה וַֽתַּעֲלֶ֜נָה חָז֤וּת אַרְבַּע֙ תַּחְתֶּ֔יהָ לְאַרְבַּ֖ע רוּח֥וֹת הַשָּׁמָֽיִם׃
רש"י
ותחץ לארבע רוחות השמים. כתוב בספר בן גוריון שחלק מלכותו לארבע ראשים ממשפחתו הם ד' ראשי נמר שראה דניאל וארו חיוא אחרי כנמר (לעיל ז) ולה גפין ארבע די עוף על גבה וארבע ראשין לחיותא המשיל זה במזרח וזה במערב זה בצפון וזה בדרום, וכן בחזיון הראשון ותעלינה חזות ד' תחתיה (לעיל ח) בקרנו של צפיר השעיר:
אביגדור שנאן
המשנה מדברת על "רוח הבריות" ועל "רוח המקום", אך מסתבר שהמילה "רוח" היא בעלת משמעויות רבות ומגוונות, הן במסכת אבות והן במשנה בכלל (ורק בה נעסוק להלן). [א] ראשית ישנה הרוח כתופעת טבע, אשר יש לברך על המפגש עמה: "על הזיקין [=כוכבי שביט, לפי בבלי, ברכות נח ע"ב] ועל הזוועות [=רעידת אדמה] ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר [ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם] שכוחו וגבורתו מלא עולם" (ברכות ט, ב). [ב] "רוח" היא גם אחד מן הכיוונים, של "ארבע רוחות השמים" (דניאל ח, ח). ביום השבת יכול אדם, על פי ההלכה, לצאת ממקומו "אלפיים אמה לכל רוח" (עירובין ד, ג). [ג] "רוח" היא גם הנשמה, אותה מהות הנופחת חיים בכל חי, בניגוד לצומח ולדומם, והמשנה מבחינה בין הגונב דבר שיש בו "רוח חיים" כגון בהמה, לבין גניבת חפץ דומם (בבא קמא ז, א). [ד] "רוח" היא גם אותו יסוד תבוני והתנהגותי שבאדם, ולכן יכול אדם להיות "שפל רוח" (אבות ד, ד), או "גס רוח" (אבות ד, ט), בעל "רוח נמוכה" או "רוח גבוהה" (שם ה, כב) וכיוצא בזה. "רוח המקום" (על דרך ההשאלה) ו"רוח הבריות" הנזכרות במשנה שייכות לקבוצה זו של רוחות, והביטוי "רוח [פלוני] נוחה מ[אלמוני]" מופיע רבות בלשון חז"ל במשמעות של: פלוני מתייחס אל אלמוני באהדה ורואה את מעשיו באור חיובי. [ה] ואחרונה נזכיר גם רוחות בעלות אופי מטאפיסי, לחיוב ולשלילה. "רוח הקודש" היורדת ממרומים מכאן (סוטה ט, ו), ו"רוח רעה" מכאן. "המכבה את הנר [בשבת] מפני שהוא מתיירא מפני עובדי כוכבים, מפני ליסטים, מפני רוח רעה ... פטור" ואין הדבר נחשב לו כעבירה על דיני שבת (שבת ב, ה), ופרשן המשנה ר' עובדיה מברטנורא מסביר כי הכוונה ל"מרה שחורה", שבגינה מבקש האדם להירדם אלא שהנר מפריע את שלוותו ועל כן הוא רשאי לכבותו. ואילו במקום אחר (עירובין ד, א) מדובר על "רוח רעה" הגורמת לאדם לצאת בניגוד לרצונו מתחום שבת, ושם מסביר אותו פרשן כי הכוונה למי ש"נכנסה בו שד ונטרפה דעתו". לכל רוח שתביט תראה רוח, בין אם בפועל ובין אם בעיני רוחך!
הערות ותיקונים
שכתב בה וצפיר העזים וגו'. תקנתי והנה צפיר העזים בא מן המערב. ובלקח טוב הביא ד"א ועז זו מלכות יון דכתיב וצפיר העזים הגדיל עד מאד (דניאל ח' ח'), ואומר הצפיר השעיר מלך יון (שם כ"א, וראיתי בפדר"א פכ"ח עגלה משולשת זו מלכות רביעית שהיא כעגלה דשה. ועז משולשת זו מלכות יון, שנאמר וצפיר העזים הגדיל עד מאד. ואיל משולש זו מלכות מדי ופרס, ובדפוס וורשוי עם פי' הרד"ל נשמט מאמר גדול: