פרשנות מצטטת על דניאל יא:כב

64. ושטפה את הצדיק ההוא וכו'. כבר העירותי במחברתי מדרשי תימן, עמ' 7, על כמה מקומות בספרות חז"ל שהשתמשו בפעל "שטף" במובן להעביר מן העולם. וכן בסדר עולם פכ"ג: שטף עמונים ומואבים וכו', שטף שבנא הסופר וכו'. שם ספכ"ו ושטף את כל היהודים וכו'. וכן במס' דרך ארץ הוצ' היגר, עמ' 157 (הוספה לאבות דר"ן, הוצ' שכטר, עמ' 158): ולידון בגהינם ולישטף באור. וכן בס' אליהו רבה פ"א, הוצ' רמא"ש, עמ' 5: נתחייבו אומות העולם לישטף ולהיאבד מן העולם וכו'. ועיין דניאל י"א כ"ב.

הריעים כולם ראו כי טענות איוב נכונות ומכריעות, וזרועות שטף תשובותיהם לא יעמדו לפניו, ובכל זה ניסו שניים מהם עוד הפעם לרפא את מזבח שיטותיהם ההרוס, ויבקשו תרופה אחת אל שני העניינים שעליהם התווכחו, על צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. שניהם הודו כי צדק איוב בטענותיו, שהיה ראוי שישלם ה' להצדיק גמולו ולהרשע עונשו תיכף, ולא ייסר את הצדיק לא בעבור חטא קטן ולא על דרך התמורה, ולא ייטיב להרשע אף בהצלחה מדומה רגע, רק יכריתהו מן הארץ תיכף. רק מצאו סיבה שלא היה אפשר אל ההשגחה להנהיג ההנהגה בדרך זה: