פרשנות מצטטת על דניאל יא:לד

וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה צָפֹנָה וָנֶגְבָּה. מַה שֶּׁהִזְכִּיר הָרוּחוֹת הַמַּקְבִּילִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְלֹא הִזְכִּירָן כְּסִדְרָן, לְפִי שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָש (עיין מדרש תהלים מד ב) אֵין הַתְּשׁוּעָה בָּאָה לְיִשְׂרָאֵל כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מד כו) ״כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ״ וְגוֹ׳, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ ״קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ״. וְטַעַם שֶׁל דָּבָר, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינָן בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת אָז אֵינָן תּוֹלִין בִּטְחוֹנָם בַּה׳ וְחוֹשְׁבִים תַּחְבּוּלוֹת לְהִנָּצֵל מִפַּח יָקוּשׁ עַל יְדֵי תַּחְבּוּלוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת, וְעַל כֵּן רִחַק ה׳ אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה, כִּי לֹא בָּטְחוּ בִּתְשׁוּעַת ה׳. אַךְ כְּשֶׁיִּרְאוּ כִּי אָזְלַת יָד הִשְׁתַּדְּלוּתָם וְאֵין עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ, אָז עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת אֶל ה׳ לִקְרֹא אֵלָיו בְּעֵת הַצַּר לָהֶם וַה׳ שׁוֹמֵעַ, וּבְאוֹתוֹ זְמַן הַתְּשׁוּעָה בָּאָה דֶּרֶךְ בְּרִיחָה מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, דְּהַיְנוּ מִן תַּכְלִית הַשִּׁפְלוּת אֶל תַּכְלִית הַמַּעֲלָה. וּלְפִי שֶׁכְּפִי הַטֶּבַע לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפָּר שֶׁיַּעֲלוּ מִשֵּׁפֶל מַצָּבָם אֶל רוּם מְעוֹנָה, עַל כֵּן נֶאֱמַר לְיַעֲקֹב בְּמַרְאָה זוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ. כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר ״וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ״, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁיִּהְיֶה שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשָׁם, בְּאוֹתוֹ זְמַן ״וּפָרַצְתָּ״, רוֹצֶה לוֹמַר יַעֲלֶה הַפּוֹרֵץ לִפְנֵיהֶם לְהַעֲלוֹתָם אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלָה. וְאִם תֹּאמַר, אַף אִם יַעֲלוּ מִן הַשִּׁפְלוּת אֶל אֵיזוֹ מַעֲלָה, מִכָּל מָקוֹם אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּבְרְחוּ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה לִהְיוֹת בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, אֶלָּא בְּהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט, כִּנְבוּאַת דָּנִיֵּאל (דניאל יא לד), תַּלְמוּד לוֹמַר ״יָמָּה וָקֵדְמָה״, כִּי שְׁנֵי רוּחוֹת אֵלּוּ מַקְבִּילִין וְהֵם הַפְכִּיִּים, כִּי בַּמִּזְרָח לְעוֹלָם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ וּבַמַּעֲרָב לְעוֹלָם שְׁקִיעָתָהּ. וְאַחַר שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּהְיֶה הֶעֱרֵב שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל״ (בראשית מט כז), בְּאוֹתוֹ זְמַן שְׁקִיעָה יִבְרְחוּ לַקָּצֶה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לִהְיוֹת כִּסְאָם כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁזֶּה יִהְיֶה דַּוְקָא אִם יִהְיוּ כְּרוּחַ מַעֲרָבִי, שֶׁאַף אִם הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת שָׁם, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָהּ גַּם זְרִיחָה בְּאוֹתוֹ רוּחַ קְצָת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם זְרִיחָה מְעַט מִשָּׁם יַעֲלוּ לִהְיוֹת כְּרוּחַ מִזְרָחִי, כִּי גַּם שָׁם אֵין הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת לְעוֹלָם כְּמוֹ בִּתְקוּפַת טֵבֵת, כָּךְ לֹא תַּתְמִיד שְׂרָרָתָם. תַּלְמוּד לוֹמַר ״צָפֹנָה וָנֶגְבָּה״, כִּי אַף אִם יִהְיוּ כְּרוּחַ צְפוֹנִי זֶה שֶׁבּוֹ ״צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ״ (ישעיהו ה ל) וְאֵין בּוֹ אוֹרָה כְּלָל, כָּךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל נֶעְדְּרֵי הָאוֹרָה לְגַמְרֵי, מִשָּׁם יַעֲלוּ אֶל הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לִהְיוֹת כְּרוּחַ דְּרוֹמִי זֶה שֶׁנִּקְרָא כֵּן עַל שֵׁם ״דָּר רוּם״, כִּי לְעוֹלָם הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ הוּא שָׁם וְדָר בְּרוּמוֹ, כָּךְ תַּתְמִיד זְרִיחַת שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ס כ) ״לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ״, וְיָדוּרוּ לְעוֹלָם בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְזֶה הַבְטָחָה עַל הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה.