פרשנות מצטטת על דניאל יב:ה

עַל הַיְאוֹר כָּל שְׁאָר נְהָרוֹת אֵינָם קְרוּיִים יְאוֹרִים חוּץ מִנִּילוּס, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָאָרֶץ עֲשׂוּיָה יְאוֹרִים יְאוֹרִים בִּידֵי אָדָם וְנִילוּס עוֹלֶה בְּתוֹכָם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"א:א'). אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"א:א') תִּרְגֵּם יְאוֹר – "נַהֲרָא", רַק תִּרְגֵּם "עַל יְאוֹרֵיהֶם" (שמות ז יט) עַל "אֲרִיתֵּיהוֹן" כִּי הֻצְרַךְ שָׁם לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר "עַל נַהֲרוֹתָם וְעַל יְאוֹרֵיהֶם", וְהִנֵּה כֻּלָּם יִקָּרְאוּ לְדַעְתּוֹ יְאוֹרִים, הַגְּדוֹלִים נִקְרָאִים נְהָרוֹת וִיאוֹרִים, וְאֵלּוּ הָעֲשׂוּיִים חֲפִירוֹת אֲרֻכּוֹת בִּידֵי אָדָם גַּם הֵם יִקָּרְאוּ יְאוֹרִים. וּמָצִינוּ כִּי חִדֶּקֶל נִקְרָא יְאוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל י ד) "וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ הַבַּדִּים", וּכְתִיב (שם יב ה) "וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר". וּלְדַעְתִּי כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס כֵּן הוּא, כִּי יְאוֹר וְנָהָר לְשׁוֹן אֶחָד וּשְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן אוֹרָה, וְכֵן הַגֶּשֶׁם נִקְרָא אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו ל) "הֵן פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ" (שם לז יא), וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ב"ר כו ז), כָּל אוֹרָה הָאֲמוּרָה בֶּאֱלִיהוּא בִּירִידַת גְּשָׁמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁהַגְּשָׁמִים בְּסִבַּת הַמְּאוֹרוֹת, וְהַנְּהָרוֹת יֵעָשׂוּ מֵהֶם, יִתְיַחֲסוּ אֶל הָאָבוֹת:

על היאור. פירש"י שכל שאר נהרות אינם נקראים יאור חוץ מנילוס — ועיין רמ"בן, ועיין ג"כ בהערותי על אנקלוס בקונטרוס גר צדק — והאמת הגמור כדברי רש"י, אבל לא מטעמו, שהרי כתב וז"ל שטעם שנקרא יאור מפני שכל הארץ עשויה יאורים יאורים בידי אדם — ולא מן השם הוא זה, רק שם נילוס בלשון מצרי הוא יאור בראיות גמורות ומכללן Diodor. Sic. Lib. l. p. 19. ועוד היה נקרא בלשון מצרי בשם אחר שענינו שחור אולי על כן נקרא ג"כ בל"הק שיחור בס' ישעיה, עיין Guignaut Relig. de l' Antiq. ed. Paris. l. 197. ואם מצאנו בדניאל יאור על חדקל, כמ"ש ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל והנה איש אחד לבוש הבדים וכתיב והנה שנים אחרים עומדים אחד הנה לשפת היאור וא' הנה לשפת היאור וכו', נראה לי לפרש שמתחלה היה שם יאור לשון מצרי רק ענינו נהר דרך כלל כמו שידענו מכמה גוים במזרח ומערב שקראו נהרותיהם נהר סתם, ואבוהון דכלהו נהר על פרת על כן בהמשך הזמנים חזרו לתאר גם חדקל בשם יאור על שם הנהר.

(קנ) ואז נבין ענינו שהוא מוכרת ולא סמוך וכן כתב הח' ז"ל בס' יסוד מספר וז"ל "אחד במקום שהוא מוכרת בטעם הענין, או במוכרת שהוא על דרך מקרה, שהוא אתנח או סוף פסוק יאמר אֶחָד" בשלש נקודות תחת האל"ף, כמו "אֶחָד הנה לשפת היאור" (דניאל יב ה) "לא נשאר בהם עד אֶחָד" (שמות יד כח), ויש פעמים שיהי' עם הזקף כמו לא נשאר ארבה אֶחָד (שם יו"ד יט) והנה הח' ז"ל מחלק בין מלה מופסקת עפ"י הכוונה, ובין מלה מופסקת ע"י נגינה מופסקת אתנח או סוף פסוק, וקורא לראשונה מוכרת בטעם הענין, ולשניה מוכרת ע"ד מקרה, ואמר כיון שמלת אחד מוכרת בין כך ובין כך האל"ף בסגו"ל: