פרשנות מצטטת על דניאל יב:ז

נאום אברהם בר' מאיר אבן עזרא הספרדי: זה ספר איש חמודות, מדובר בו נכבדות, ונבואות עוברות ועתידות. וכל דבר בקוצר בחידות, ובמלאכי מעלה סודות, עומדים על יסודות, ומפרשיו לא עמדו בסודו, וכל אחד ביאר כאשר השיגה ידו, ורגלי כולם מועדים, בקץ מועד מועדים, גם התערבה להם החיה, כי שמו רביעית היא השלישיה. ועתה אחל לפרש כפי דקדוק הלשון.

1. האומ' ימינה, הרי זו שבועה, שמאלה, הרי זו שבועה. וכן בירושלמי פ"א סה"ב, ל"ז ע"א: ימינא הרי זו שבועה, שמאלא הרי זו שבועה. אמר ר' מתניה דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי עולם (דניאל י"ב, ז'). ובא"י הבדילו בין ימין, שמאל לבין "ימינא" "שמאלה", ואף בדיבור ההמוני הבדילו בכך.¹כמו שהוכח בתרביץ ש"ג ס"ד, תמוז תרצ"ב, עמ' 456, מעדותו של הירושלמי עצמו. ולפ"ז היה אפשר לומר שימינא (ימינה) פירושו הימין הידוע, ושמאלה-השמאל הידוע,²וכן נחלקו בירושלמי כאן פ"א ה"ג, ל"ז ע"א, על "כאימרא" של משנתנו, לאיזה אימר ידוע כיוון. והיינו לימינו של המלאך, ושמאלו של המלאך, ומחמת כינויי כינויים אתינן עלה,³עיין ירושלמי נזיר פ"א ה"א, נ"א ע"ב. והוא "דסמיך ליה" שבבבלי נזיר ג' ב'. ועיין ב"ר פמ"ג, ט', הוצ' תיאדור, עמ' 423, ובמקבילות שצוינו שם.
ובבבלי נזיר ג' ב': והתניא האומר ימין הרי זה שבועה, מ"ט לאו משו' דסמיך (כ"ה בכי"מ), דכתיב וירם ימינו ושמאלו וכו', לא, משום דימין גופיה איקרי שבועה, דתניא מנין לאומר ימין שהיא שבועה, שנ' נשבע ה' בימינו (ישעי' ס"ב, ח') ומנין לאומר שמאל שהיא שבועה, שנאמר ובזרוע עוזו (שם). ובבבל הרי לא הבדילו בין "ימין" לבין "ימינא", והיא היא. ובמכילתא בשלח, שירה, פרש' ט', עמ' 145: ואין ימין אלא שבועה, שנ' נשבע ה' בימינו.
ובמאירי ב' א', ד"ה ויש, הוצ' ר"א ליס, עמ' י"ב: וכן אם אמר ימין ושמאל ונתכון בהם לימין ושמאל האמור בהקב"ה כדכתיב נשבע ה' בימינו ובזרוע קדשו,⁴וכ"ה גם בספרו לשבועות, עמ' 115. וצ"ל: ובזרוע עוזו, כמו שהוא בבבלי נזיר הנ"ל. וכן מעתיק רבינו בעצמו בנזיר שם. וכמו שאמרו בתוספתא האומר ימינה שבועה, שמאלה שבועה, אינו צריך הזכרת השם כלל, ומכל מקום אף הם לא אמרוה אלא לקרבן, בשבועת בטוי שיש קרבן בשגגתה, אבל למלקות אינו חייב אלא בהזכרת השם וכו'. ועיין ר"מ פ"ב מה' שבועות ה"ו וה"ד ובהשגות הראב"ד שם ה"ג. ועיין מ"ש על הראב"ד בש"ך יו"ד סי' רל"ז ס"ק ח' אות י"ד (וציין לו בח"ד במקומו, עיי"ש).
ובלשון בני אדם "ימינא" (הימין) כוונתו להקב"ה, אלא שחז"ל סמכו אותו למקרא, וכן אמרו בירושלמי תענית פ"ד ה"ח, ס"ח ע"ג: הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר ולכל היד החזקה (דברים ל"ד, י"ב), ייא שלמא על ידא דגברת על ימינא,⁵כ"ה בשרי"ר, עמ' 183, בעין יעקב לשקלים סי' מ"ג (בדפוסים ישנים), ובמתנ"כ שמו"ר רפכ"ח, כמו שציין באהצו"י, עמ' 101. ולפנינו בירושלמי בכי"ל: עלי' מינא, והמלה "עלי"' כתובה על הגרר, וכנראה שיש כאן "תיקון" במקום "על ימינא". ובדפוסים: עליה מינא. כלומר, יהא השלום על היד שגברה על הימין. הרי לך שכיוונו ב"ימינא" לימינו של כביכול.⁶עיין בהשגות הראב"ד שהבאנו לעיל בפנים, סד"ה ובמאירי. אבל עיין מ"ש ב"פרקים", ח"א, הוצ' מכון שוקן ירושלים תשכ"ז, עמ' 100.

עוד שנינו בתוספתא: "האומר ימינה הרי זו שבועה, שמאלה הרי זו שבועה. בשם הרי זו שבועה. לשם הרי זו קרבן" (פ"א ה"א). "ימין" היא לשון שבועה, שנאמר "נשבע ה' בימינו" (ישעיהו סב ח) ו"אין ימין אלא שבועה" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דשירה בשלח, ט, עמ' 145). שני התלמודים מביאים ראיה זו כפירוש למשנה (ירו', לז ע"א; בבלי, נזיר ג ע"ב). הדימוי הוא של אדם המרים את ידו הימנית, שכן בעולם הקדום הייתה זו דרך מקובלת לשבועה (איור 7). קשה יותר להבין מדוע "שמאל" הוא לשון שבועה. נראה שנגד עיני התנא עמד הפסוק "וירם ימינו ושמאלו" (דניאל יב ז), ו"אין הרמה אלא לשון שבועה" (תנחומא בובר, לך לך יז, ומקבילות). "בשם" הוא שמו או כינויו של בורא עולם, כפי שפירשנו בהרחבה בפירושנו ליומא פ"ד מ"ב. "לשם" הוא כינוי מובן לקרבן המוגש לריבון עולמים. "ימין" ו"שמאל" כלשון שבועה מופיעים גם בקמע מגי²⁷נוה ושקד, קמעות, עמ' 40 מס' 1. (איור 8).

השמים כך הוא - בשבועה על שם וירם ימינו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל י״ב:ז׳) כך הוא שהעונה אמן גדול מן המברך: