פרשנות מצטטת על דניאל יב:י

ואם הם כוללות את כלם רובם כעורים כו' כלומר אף שטובותיו ית' כוללות כל הברואים שהרי הויותם וחייהם וקיומם הם בטובותיו והיה ראוי לפי רוב פרסומם שיהיו ידועים ונכרים לכל אעפ"כ רובם הם כמו עורים מלהכירם וכו' ופרט ג' לשונות מהכירם ומהבין גודל מעלתם ואינם משכילים ענינם נגד ג' מיני עורון הנופלים בתוק האדם שיש טובות שאין האדם מכיר בהם כל עיקר והטוביות שבהם נעלם ממנו בהחלט וע"ז אמר כעורים מהכירם ויש טובות שיש לו בהם קצת הכרה אמנם איננו מתבונן בהם להבין ערך מעלתם בשלימות מלואם וטובם ועליהם אמר ומהבין גודל מעלתם ויש רעה חולה משניהם דהיינו שיש טובות הנראות לרעות בתחלת ההשקפה וצריך שום שכל ועיון דק להכיר טובם ולהבין הטוב הטמון בקרבם ועל כיוצא בזה נאמר (דניאל י״ב:י׳) ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו אמר החכם משכיל על דבר ימצא טוב (משלי ט״ז:כ׳) כלומר מי שאינו מסתפק בדבר במה שנראה לו בבחינתו בהשקפה ראשונה אמנם הוא משים שכלו ועיונו בדבר ימצא טוב כלומר ימצא הדבר אחר עיונו שהוא טוב ולא כמו שנראה לפי שטחיותו שהוא רע וע"ז אמר ואינם משכילים ענינם ואמר שהעורנות הנ"ל הם בסבת שלשה דברים שהולך ומבאר בסמוך וכונתו שכל אחד מן הג' דברים הוא סבה לעורון אחד מן שלשה עורנות הנ"ל כמו שאבאר אי"ה לקמן אחד לאחד בכלות דבריו באלו הג' דברים:

והי' כאשר שש וגו' כן ישיש וגו', ישיש לא נאמר שהוא ית' אינו שש בפורענותם אבל אחרים משיש, ובדברים האלה יש רמז לקץ גלותינו והוא מכוון עם הכתוב בדניאל, ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ שומם אלף ומאתים ותשעים דזהו שכתוב כאן כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש וגו' כלומר שתגלו כמנין השנים שהטיב אתכם דהיינו להרבות אתכם זה זמן היותכם במצרים דכתיב בי' ויפרו וירבו וגו' שהוא ת' שנה, ולהטיב אתכם זה זמן המדבר וא"י עד שחרב בית ראשון שהיתה שכינתו בקרבכם שהוא תת"צ שנה, מיציאת מצרים עד בנין הבית ת"ף כדכתיב ויהי בארבע מאות ושמונים וגו' בנה שלמה וגו', ות"י שנה שעמד הבית הרי בין הכל עם ת' של מצרים אלף ר"צ שנים כמספר הנזכר בפסוק שבדניאל הנזכר, וכן הוא מכוון עם הפ' למועד מועדים וחצי שפי' כך שבזה הפסוק יחשוב מצרים ת"ל שנה כפסוק ומושב ב"י וגו' ארבע מאות ושלשים וגו'. וע"ז קאמר מועד מועדים וגו', מועד כלומר מועד צאתך ממצרים, זמן אותו הגלות תקח מועדים, כלומר כפול דהיינו תת"ס שנה, כלומר שממועדים ר"ל מב"פ כזה תעשה מועד וחשבון זמן אחר, ואח"כ וחצי, כלומר ועוד חצי הכפל הזה שהוא ת"ל שיהי' בין הכל אלף ר"צ, וה"ה דהמ"ל ג"פ ת"ל אלא שבא לסתום הדברים, וכן פי' של עידן ועידנין ופלג עידן, וכן כונת הושע בפסוק וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים, וענתה לשון מעון, שתדור ותגור בגלות האחרון כימי גלות נעוריה, כלומר בגלות ראשון שהוא של מצרים דהיינו ת' שנה, וכיום עלותה מארץ מצרים, כלומר כזמן שמיציאה עד החורבן בית ראשון שכולו זמן עלייה עד שבאה לגלות שני דהיינו בין הכל אלף ר"צ כנז', הרי שהקץ רמוז בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, והקץ האחר שבדניאל דכתיב אשרי המחכה וגו' נרמז בוילך כאשר נבאר שם בעז"ה. הנה ההפרש שביניהם הוא מ"ה שנים, כי לסוף אלף ומאתים ותשעים יבא הגואל ב"ב ואחר מ"ה לביאתו יהי' נכבש כל העולם תחת י"ד ע"ם ה' אל"ה ותשקוט כל הארץ, ולכך נאמר שם אשרי וגו', אבל לא נודע מהיכן מתחיל המספר לשנדע מתי יכלה, כאשר קרה בשל מצרים שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים ד' מאות שנה ואז הי' הוא בן ע' שנה דהיינו ל' שנה קודם לידת יצחק, והנה יש שמנאום מאותה שעה וטעו בה בל' שנים יצאו בני אפרים ונהרגו ויש מי שמנאו מירידתם למצרים, ויש מהתחלת השיעבוד, וכולם טעו ולא נודע האמת עד שיצאו שאז ידעו למפרע שמלידת יצחק התחיל החשבון וכן בגלות בבל שכתוב לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד וגו', חשב בלשצר וטעה, אחשוורוש וטעה, דניאל וטעה, כדאיתא במגילה ככה בגלותינו הארוך הזה שמא החשבון מתחיל משעת ביטול התמיד בימי הורקנוס ואריסתובלוס שהעלו להם חזיר כדאיתא בסוטה והיינו מעת הוסר התמיד או שמא משמלך הורדוס, שלא הי' ראוי למלוך על ישראל, או שמא לאיזה דבר מאוחר משעה שגלו, ולעת קץ כשיבא משיח במהרה בימינו יוודע מהיכן התחיל כאשר אירע במצרים, והוא שכתוב בדניאל עד עת קץ יתבררו ויתלבנו, פי' שהדברים יתלבנו ויוודעו למפרע, ג"ן:

והיה כאשר שש ה' עליכם כן ישיש. ישוש לא נאמ' אלא ישיש כלומר הוא אינו שש אבל אחרים משיש וזהו רמז לקץ גלותינו כמו שכתוב בדניאל ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ משומם ימים אלף ומאתים ותשעים והכא כתיב כאשר שש ה' עליכם כן ישיש ה' להטיב אתכם במדבר ובא"י שהיתה שכינה עמהם ולהרבות אתכם בארץ מצרים דכתי' ובני ישראל פרו וישרצו והיינו אלף ור"ץ ד' מאות שהיו במצרים ומן יציאת מצרים עד שנה שנבנה הבית ד' מאות ושמונים שנה שנאמ' ויהי בשמונים וארבע מאות שנה ויבן הבית הרי ח' מאות ופ' שנה ת"י שנה עמד הבית דכתיב בזא"ת יבוא אהרן אל הקדש גימ' ת"י הרי אלף ור"ץ ואומר כן ישיש להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל פני האדמה. כלומר כזמן ההוא שהרבה אתכם כן תהיו בגלות וזהו מועד מועדים וחצי מועד. מועד הראשון זמן כמו למועד הזה. מועדים משמע תרי מועדים כמו מועד צאתך ממצרים וחצי מועד פי' חצי של שני המועדים והוא מועד שלישי כלומר בשני מועדים של מצרים וחצי אותן מועדים של מצרים הרי שלש מועדים במועד שעמדו במצרים וזהו לשון הכתוב דכתב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ג"פ ארבע מאות זהו אלף ומאתים וג"פ שלשים הרי תשעים א"כ זהו אלף ומאתים ותשעים שנה והוא נמי כמו כן עידן ועידנין ופלג עידן וכאן רמזו משה רבינו בתורה. ואיבעי ליה לומר ג' מועדים בפירוש אלא שרצה לסתום הקץ וכן אמר הושע בפ' וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים וענתה לשון מעון. כימי נעוריה כימי גלות נעוריה היינו גלות מצרים וכיום עלותה מארץ מצרים זהו מיציאת מצרים עד שחרב הבית והיינו אלף ור"ץ כדפי' לעיל וקץ זה כתוב בתורה שנוי בנביאים בהושע ומשולש בכתובים בדניאל וקץ האחר הכתוב בדניאל באותו פסוק עצמו אשרי המחכה ויגיע לקץ הימים אלף ושלש מאות ושלשים וחמש הרי נרמז באתם נצבים וכשנגיע לשם בעזרת שדי אפרש ובין זה לזה ארבעים וחמש שנה כי לקץ אלף ור"ץ יבא משיח כדפי' ולאחר ארבעים וחמש שנה לביאתו תשקוט הארץ ותכבש כל העולם כולו תחת יד ישראל ולפיכך כתיב לשם אשרי המחכה לכך אבל אין אנו יודעין מהיכן מתחיל מנין זה שנוכל לידע מתי יסיים כמו אותם של מצרים שאמר הקב"ה בברית בין הבתרים ד' מאות ול' שנה קודם שנולד יצחק כי אז היה אברהם בן ע' שנה וכשנולד היה בן מאה שנה. ובני אפרים טעו ויצאו ממצרים קודם הקץ ל' שנה ונהרגו כדכתב בד"ה. ויש שמונין מתחלת השעבוד. והאמת למנות משנולד יצחק ועדיין לא נודע אל נכון עד שיצאו. וכן על גלות בבל אמר ירמיה לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד וכו' וחשב בלשאצר וטעה וחשב אחשורוש וטעה ואף דניאל חשב וטעה כדאמרינן במס' מגילה וגם קץ שלנו שמא משנתבטל התמיד בימי הורקנוס ואריסטובלוס שהעלו להם חזיר ולא היה להם להעלות התמיד כדמפ' בסוטה והיינו מעת הוסר התמיד ושמא משנמלך הורודוס שלא היה ראוי למלוך על ישראל ולכל המאוחר משעת הגלות ולעת קץ כשיבא משיח במהרה בימינו יתבררו ויתלבנו הדברים כמו שכתוב בדניאל כשנראה היכן יסיים אז נדע למפרע היכן התחיל המנין ולפי מנין הגלות יבא משיח בשנת חמשת אלפים וקס"ג ושבת העולם יכנס בין שני קצים הללו לפי דברי הראב"ע ז"ל שפי' כי מה שאמרו רבותינו שית אלפי שנין הוי עלמא קץ ז' ימים דיומו של הקב"ה הוא אלף שנה כדכתיב. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה הרי יומו של הקב"ה אלף ואשמורה הרי שית אלפין הן ששה ימים וששה אשמורות ועדיין יש אשמורה א' לבריאת עולם נמצא לסוף חמשת אלפים לב"ע וחמשה אשמורות ועדיין יש ז' אשמורות עד השבת שהוא יום ז' והוא קמ"ג שנים מעט פחות כמו אשמורת האלף שנה שהוא יום ואשמורה ח' פעמים קמ"ג הם אלף ושנה א' נמצא ה' אלפים וקמ"ג יכנס השבת לאחר אלף ור"ץ וכ' שנים הם חמשת אלפים קס"ג כי מבעוד יום יבוא המשיח קודם שיכנס השבת ב' שנים ואחר כניסת השבת שני שנים תשקוט הארץ וכל העולם: