וַאֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י וָֽאֶרְאֶ֗ה אֶת־הַמַּרְאָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְלֹ֥א נִשְׁאַר־בִּ֖י כֹּ֑ח וְהוֹדִ֗י נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לְמַשְׁחִ֔ית וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ׃
מאירי
למנצח משכיל לבני קרח. פי׳ דוד חבר המזמור ונתנו לבני קרח לשוררו ובני קרח נאמ׳ על הלויים וידוע שקרח אע״פ שחלק עם משה מ״מ הוא היה נכבד שבלויים ולכן התיחסו הלויים אליו וכ״ש שמזרעו היו מגדולי הלויים כשמואל הנביא ובני הימן נכדו של שמואל. ומלת משכיל פועל יוצא כלומ׳ שדברי המזמור יעוררו לב האדם וי״א שהוא שם בפלס והודי נהפך עלי למשחית (דני׳ י ח) וי״א שהוא שם מונח על אחד מן השירים כמו שאומרים עכשיו פזמון והדומה לזה. וכוונת המזמור י״א שנאמ׳ על גלות בבל אבל עיקר הדברים מה שנאמ׳ בו במדרש שהוא נאמ׳ על הגלות הגדול הזה הנקרא גלות אדום והוא שאמרו במדרש תהילים ג׳ פעמים נאמ׳ במזמור זה לשון שחיחה בנפש כלומ׳ מה תשתוחחי נפשי והוא כנגד ג׳ מלכיות שעתידות לבטל עבודת בית המקדש ואלו הן בבל ויון ואדום וכנגדן הזכיר דוד במזמור זה שחיחה בנפש ג׳ פעמים ואע״פ שנאמ׳ בלשון יחיד כי העם בכללו יזכר בלשון יחיד.
רש״ש
שם תוי"ט ד"ה מראות נגעים כו' דמראה ל"ז הוא כדכתיב כו'. לכאורה י"ל דמראות הוא מנפרד מראָה בקמץ וכדכתיב המראָה הגדולה הזאת (דניאל י' ח') יותר ה"ל להביא מקרא דמראה הנגע עמוק (ר"פ תזריע) דמראה דנגע הוא בל"ז:
רמב"ם
ואחזור לכוונת זה היסוד השביעי ואומר שנבואת משה רבינו ע"ה נבדלת מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים. הראשון כי איזה נביא שהיה לא דבר לו הש"י אלא על ידי אמצעי ומשה בלא אמצעי שנאמר פה אל פה אדבר בו. והענין השני כי כל נביא לא תבא לו הנבואה אלא כשהוא ישן כמו שאמר במקומות בחלום הלילה בחזיון לילה ורבים מענין זה או ביום אחר שתפול תרדמה על האדם בענין שנתבטלו ממנו כל הרגשותיו ונשאר מחשבתו פנויה כענין חלום וענין זה נקרא מחזה ומראה ועליו נאמר במראות אלהים ומשה יבא אליו הדבור ביום והוא עומד בין שני הכרובים כמו שיעידו הש"י ונועדתי לך שם ואמר הש"י אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו וגו'. הענין השלישי כי הנביא כשתבא אליו הנבואה ואע"פ שהוא במראה וע"י מלאך יחלשו כחותיו ויתקלקל בניינו ויגיע לו מורא גדול מאד כמעט שתצא רוחו ממנו כמו שאמר בדניאל [יוד] כשדבר גבריאל עמו במראה אמר ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח ואומר ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה ואומר במראה נהפכו עלי צירי ומשה ע"ה לא היה כן אבל יבא אליו הדבור ולא ישיגוהו רתת ורעדה בשום פנים כמו שנאמר (שמות ל״ג:י״א) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שלא יארע לאדם חרדה מדבור חבירו כן היה הוא משה ע"ה לא היה חרד מן הדבור ואע"פ שהוא היה פנים בפנים וזה לחוזק דבקותו בשכל כמו שזכרנו: