וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃
דברי ירמיהו
אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראוים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד למי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזה כבודו של מלך וכו' וכך היה וכו' והוא שירמיה אומר מי לא יראך מלך הגוים וכו'. האיר עינים בדבר אשר יפליא לכל בוחן ודורש ההתחלות איככה תעו העמים מקדם מדרכי השכל ובתוכם בני אדם ונח אשר ידעו את ה', להאמין בע"ז ולעבוד עץ ואבן, ורבינו ז"ל הודיע לנו כי כונתם הראשונה אז היה רק לכבד הסיבות הקרובות לנו אשר טוב ה' וחסדו יבוא ע"י לנו כמו השמש וירח וכיו"ב והיה בעיניהם כמשתחוה למשנה למלך עושי רצונו וזה מכבוד המלך, ואחרי זה שכחו ה' ועבדו לאלו לבד, ובזה גלה חרפת העע"ז מישראל בימי מלכיהם כירבעם וכיו"ב כי המה כמו מלכיהם האמינו בה' ועבודתם בע"ז הי' כעע"ז מלפנים בימי אנוש בעת כי הוחלו לעבדה כנאמר מהכותים "את אלוהיהם היו עובדים ואת ה' היו יראים וכו'" אף חטא גדול חטאו הוקל פשעם בהאמינם בה' אף כי סרו מדרכי התורה והשכל והנסיון אל יקשה בעינינו כי אחרי ראות כל אלה הדברים אשר עשה ה' לעיניהם יכחשו וימעלו בו, כי לא בה' כחשו רק תעו בדרכי השכל ולא כשאר העמים עבדו אלילים.
ובס' חכמתא דשלמה מלכא נאמר איככה עלה הטעות הזה בדרך אחר ב"פ.
ובר"ן בדרוש נ"ו כתב ואע"פ שכתב הר"ם וכו' ואפשר שהביאו לומר כן מפני שמצא ענין זה בא' מהמדרשות או באותן ספרי ע"ז הקודמים שבאו לידי הר"מ ז"ל אבל לפי הסברה אני חושב שגוף העיון היו מביאין אל זה והוא שאם היה מדעות הפילוסופין שחושבין שאין לה' ית"ש חפץ והשגחה בבריאה אבל כל המציאות נמשך אחרי החיוב, וכל מי שיאמין זה הדעת הרע אם יעלה על דעתו הפכו יחשב שהוא מרי גדול וחסרון בחק השי"ת מפני שהם חושבין שהוא נעלה ומרומם מכל זה מאוד וכו' עיי"ש, וזה הנתפרסם בספרים באלשיך תהילים קי"ג בפי' רם על כל גוים ה' וכיו"ב כי מדעת העובדי ע"ז כי ה' יתעלה מסר הנהגת העולם להשמים וכוכבים וכיו"ב לשרי מעלה ומטה נמשך מדעה הנאמרה, ובמס' מנחות דף ק"י אמר רב מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהם שבשמים, איתיביה ר' שימי בר חייא לרב "ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה" מלאכי א' א"ל שימי את דקרו ליה אלדא דאלדא וכו'.
וזה מסכים עם דברי הרמב"ם והר"ן הנאמרים באין הכרע מזה לזה, וברד"ק שם וז"ל כי אע"פ שעובדים לצבא השמים מודים בי שאני הסיבה הראשונה אלא שעובדים אותם לפי דעתם שיהיה אמצעי ביני ובינם ואמרו חז"ל דקרו ליה אלהא דאלהין עכ"ל, "כל גוים שכחי אלוקים" תהילים ט' כי ידעו ושכחו אח"ז מסכים לדעת רבינו כי בדורות הראשונים היתה הע"ז לאמצעי ואח"ז שכחו ה' ועבדו לע"ז בלבד.
ונראה מפורש כן במקרא קודש "כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי וכו' והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכו' והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" הושע ב'.
בעת כי סרו מה' יתעלה ועבדו לשמש וירח וכיו"ב אשר לפי דעתם הנשחתת להם נמסר ההשגחה על התחתונים אשר הוא יתעלה אין כבודו לשום עינו עליהם ולהם שלוחי דרחמנא אחריהם אמרו ללכת אשר יתנו להם שמנם וצמרם וכו' ונאמר ע"ז ולא ידעה כי אנכי נתתי וכו' וגם אז לא כחשו בה' הסיבה הראשונה יתעלה ויחשבוהו לבעל ואדון הכל, ולראשי הטבע השמש וירח וכיו"ב קראו אישי כמשפט האיש המשפיע מזון ומחיה לצרכי ביתו להאשה וכמו כן המה נותני מימי וכו' אבל לאח"ז כי ידעו ה' ית"ש כי הוא הנותן לא יקראו אותו עוד בעלי לאדון וסיבה ראשונה בלבד כי יקראו אותו יתעלה אישי הנותן והמשפיע לנו כל צרכינו והוא הנותן ומידו הכל.
ובמס' סנהדרין דף ס"ג ע"א ויאמרו אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים שמות ל"ב אמר ר' יוחנן אלמלא הוי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כליה ועי' במהרש"א בעין יעקב שם ומה שמיחס להרמב"ם הוא דעת רד"ק וכיו"ב שמדברים מאמצעים, ועי' בפ"ב ה"א נראה להסכים דעת הרמב"ם עם דעת הר"ן ורד"ק עיי"ש, ובכוזרי האריך במאמר א' סי' ע"ז בענין העגל שג"כ לא היה ע"ז ממש עיי"ש, ועי' ספרי עקב פיסקא מ"ג בד"ה ועבדתם וכו' שלא ליתן פה וכו' עיי"ש ומובן עם מ"ש לעיל.
ובס' חכמתא דשלמה מלכא נאמר איככה עלה הטעות הזה בדרך אחר ב"פ.
ובר"ן בדרוש נ"ו כתב ואע"פ שכתב הר"ם וכו' ואפשר שהביאו לומר כן מפני שמצא ענין זה בא' מהמדרשות או באותן ספרי ע"ז הקודמים שבאו לידי הר"מ ז"ל אבל לפי הסברה אני חושב שגוף העיון היו מביאין אל זה והוא שאם היה מדעות הפילוסופין שחושבין שאין לה' ית"ש חפץ והשגחה בבריאה אבל כל המציאות נמשך אחרי החיוב, וכל מי שיאמין זה הדעת הרע אם יעלה על דעתו הפכו יחשב שהוא מרי גדול וחסרון בחק השי"ת מפני שהם חושבין שהוא נעלה ומרומם מכל זה מאוד וכו' עיי"ש, וזה הנתפרסם בספרים באלשיך תהילים קי"ג בפי' רם על כל גוים ה' וכיו"ב כי מדעת העובדי ע"ז כי ה' יתעלה מסר הנהגת העולם להשמים וכוכבים וכיו"ב לשרי מעלה ומטה נמשך מדעה הנאמרה, ובמס' מנחות דף ק"י אמר רב מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהם שבשמים, איתיביה ר' שימי בר חייא לרב "ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה" מלאכי א' א"ל שימי את דקרו ליה אלדא דאלדא וכו'.
וזה מסכים עם דברי הרמב"ם והר"ן הנאמרים באין הכרע מזה לזה, וברד"ק שם וז"ל כי אע"פ שעובדים לצבא השמים מודים בי שאני הסיבה הראשונה אלא שעובדים אותם לפי דעתם שיהיה אמצעי ביני ובינם ואמרו חז"ל דקרו ליה אלהא דאלהין עכ"ל, "כל גוים שכחי אלוקים" תהילים ט' כי ידעו ושכחו אח"ז מסכים לדעת רבינו כי בדורות הראשונים היתה הע"ז לאמצעי ואח"ז שכחו ה' ועבדו לע"ז בלבד.
ונראה מפורש כן במקרא קודש "כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי וכו' והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכו' והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" הושע ב'.
בעת כי סרו מה' יתעלה ועבדו לשמש וירח וכיו"ב אשר לפי דעתם הנשחתת להם נמסר ההשגחה על התחתונים אשר הוא יתעלה אין כבודו לשום עינו עליהם ולהם שלוחי דרחמנא אחריהם אמרו ללכת אשר יתנו להם שמנם וצמרם וכו' ונאמר ע"ז ולא ידעה כי אנכי נתתי וכו' וגם אז לא כחשו בה' הסיבה הראשונה יתעלה ויחשבוהו לבעל ואדון הכל, ולראשי הטבע השמש וירח וכיו"ב קראו אישי כמשפט האיש המשפיע מזון ומחיה לצרכי ביתו להאשה וכמו כן המה נותני מימי וכו' אבל לאח"ז כי ידעו ה' ית"ש כי הוא הנותן לא יקראו אותו עוד בעלי לאדון וסיבה ראשונה בלבד כי יקראו אותו יתעלה אישי הנותן והמשפיע לנו כל צרכינו והוא הנותן ומידו הכל.
ובמס' סנהדרין דף ס"ג ע"א ויאמרו אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים שמות ל"ב אמר ר' יוחנן אלמלא הוי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כליה ועי' במהרש"א בעין יעקב שם ומה שמיחס להרמב"ם הוא דעת רד"ק וכיו"ב שמדברים מאמצעים, ועי' בפ"ב ה"א נראה להסכים דעת הרמב"ם עם דעת הר"ן ורד"ק עיי"ש, ובכוזרי האריך במאמר א' סי' ע"ז בענין העגל שג"כ לא היה ע"ז ממש עיי"ש, ועי' ספרי עקב פיסקא מ"ג בד"ה ועבדתם וכו' שלא ליתן פה וכו' עיי"ש ומובן עם מ"ש לעיל.
עץ יוסף
אמר שלמה אני חמיתיה מצומצם. פירוש אני ראיתיו כו'. ורצה לומר שלמה ברוח הקודש ראה בעתיד שהקדוש ברוך הוא יושב עם הזקנים כדלעיל. ואמר נודע בשערים בעלה על עתיד, שאז יהיה נודע וניכר שמראים עליו כאילו באצבע. ולפי זה אשת חיל רמז לכנסת ישראל, ובעלה רמז להקדוש ברוך הוא על דרך (הושע ב, יח) תקראי אישי (יפה תואר):
אבן עזרא
והנה מצאנו במקרא האומרים: "מה משא ה'", וידעו כי יש משא כמו נבואה, והמדברים לירמיה הנביא "מה משא ה'" לא ידע הנביא סודם, שלא היו אומרים כי אם מעניין "איש איש על משאו". ואמר היודע הנסתרות לנביא שיאמר להם, כי המשא יהיה לאיש דברו, והפכתם את דברי וגו', "אכן תאמרו מה דבר ה' ומה ענה ה'", שאין במלה ספק בעניין. וכן "לא תקראו לי עוד בעלי", והלא הוא "בעל נעורים" כמו "אישי". לכן בעבור היות שם בעל ספק עם הבעל, שהוא צלם, אמר הנביא: אפילו מלה שיש בה ספק כעניין צלם לא תאמרי לי, כי אם "אישי".