כִּ֣י ׀ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים יֵֽשְׁבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ין מֶ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ין שָׂ֔ר וְאֵ֥ין זֶ֖בַח וְאֵ֣ין מַצֵּבָ֑ה וְאֵ֥ין אֵפ֖וֹד וּתְרָפִֽים׃
תורה תמימה
וזה הדבר. אמר ר' ענני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים דפירש"י למה נסמכה בפ' צו זאת תורת העולה וגו' והדר קח את אהרן [וגו'] ואת הבגדים, עכ"ל, אבל בערכין ט"ז א' פירש דהכונה לפרשה דהכא שהיא פרשת המלואים וסמוכה לפרשת בגדים דלעיל, ונראה עיקר כפירושו בערכין, משום דעיקר פרשת בגדים הכא היא, וגם דקדקתי בכ"מ כשאמרו חז"ל למה נסמכה פרשה זו לפרשה זו תפסו לעולם מקודם את הלשון דכתיב מאוחר בתורה, כמו בברכות י' א' למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב' ג'), והנה פרשת אבשלום כתיב לאחר פרשת גוג ומגוג, ושם ט"ז א' למה נסמכה אהלים לנחלים [עיי"ש ברש"י], ועוד שם ס"ג א' למה נסמכה פרשת סוטה לכרשת תרומות ומעשרות, ובמו"ק כ"ח א' למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה, ועוד שם למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה, ובסוטה ב' א' למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, ובירושלמי יומא פ"א ה"א למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות (פ' עקב), ובתנחומא פ' נצבים [והובא בפירש"י] למה נסמכה פרשת נצבים לפרשת תוכחה, וברש"י ר"פ חיי למה נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, ובר"פ שלח למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, ושם באותה פרשה למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ע"ז, ובמרדכי הלכות קטנות סי' תתקמ"ו בשם מדרש ר' תנחומא [ולפנינו חסר] למה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש, בכולם מסודר ומוקדם המאוחר, וגם כאן אם היה הפירוש כמש"כ רש"י כאן דמכוין לפ' צו דכתיב זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים הול"ל למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות, ודו"ק.
והנה פשטות הענין מורה שבגדי כהונה עצמן מכפרים, אבל לפי"ז צ"ע ברש"י יומא ע"ב ריש ע"ב שפירש במ"ש שם אלמלא בגדי כהונה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל וכו', כתב הוא, אלמלא בגדי כהונה שעל ידיהם מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל, עכ"ל, ולמה לא פירש בפשיטות שבגדי כהונה עצמן מכפרים כפשטות הלשון הכא, וצ"ל דס"ל דרק או מכפרין הבגדים כשעושין בהם עבודת הקודש מעשה הקרבנות לא הלבישה עצמה. . כתונת מכפרת על שפיכות דמים, שנאמר (פ' וישב) וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם הרמז הוא לעתיד שכפרת שפיכות דמים תהיה בכתונת של בגדי כהונה, וטבילה היינו כפרה ומפרש בגמ' דכפרה זו היא רק ברוצח שאי אפשר לדונו, כגון שלא התרו בו, אבל רוצח שהוא בר קטלא אין מתכפר להצבור כל זמן שלא דנוהו, כדכתיב (ס"פ מסעי) ולארץ לא יכפר לדם כי אם בדם שופכו. וע' מש"כ בר"פ האזינו בפ' יערף כמטר לקחי. ובירושלמי יומא פ"ז ה"ג איתא שהכתונת מכפרת על לובשי כלאים, וכ"ה במ"ר פ' צו ובשה"ש פ' ד' סי' ז', ואמנם טעם דבר זה מכפרת כתונת על עון כלאים לא נתבאר, ובהגהות רד"ל למ"ר פ' צו שם כתב מפני שהכתונת היתה של כלאים, ופליאה גדולה על גאון מובהק כמוהו ששגה בדבר ידוע ופשוט, שבכל בגדי כהונה לא היו כלאים רק באבנט ובחשן ואפוד, [אם לא דנימא דט"ס בדבריו וצ"ל מפני שהכתונת לא היתה של כלאים, ור"ל מכיון שלא היה בה כלאים, לכן מכפרת על עון כלאים, אך לפי"ז לא יתבאר למה דוקא הכתונת ולא יתר בגדי כהונה שלא היה בהם כלאים וצ"ע) ותמה אני על מש"כ במהרי"ל הלכות יוהכ"פ (ג' ב') שאין נוהגים במגנצא לומר ביוהכ"פ הסליחה אבל אנחנו אשמים לפי שנתיסד בה שהכתונת של כה"ג היתה מכפרת על עון כלאים, וביאר דבריו הרוו"ה מפני שזה נגד דעת חז"ל בזבחים פ"ח ב' שהכתונת מכפרת על שפיכות דמים ולא כמש"כ בנוסח התפלה שמכפרת על עון כלאים, עכ"ל. ודבר פלא הוא, שהרי דעה זו מבוארת מפורש בירושלמי ובשני מקומות במ"ר, ומה שבחר בעל הסליחה בדעה זו נגד המבואר בגמרא הבבלית [ובעלמא קיי"ל דבבלי עיקר] אין זה דבר חדש בדרכי הפייטנים, וכבר כתבו התוס' בחגיגה י"ג א' שבכמה מקומות רגיל הפייטן להניח שיטת הבבלי ולאחוז בשיטת הירושלמי, וע' תוס' חולין ק"ט ב', וז"ל, והכל עשה [הפייטן] ע"פ הירושלמי, עכ"ל, וה"נ כן, אבל בודאי אין כל טעם וסברא למנוע מלומר בשביל זה כל נוסח הסליחה. . מכנסים מכפרין על גלע"ר, שנאמר (לעיל כ"ד מ"ב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח, יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב – אהיכי דאיתי׳ ושהיו חוגרים כנגד אצילי ידיהם דהיינו כנגד הלב, ועיין תוס' ערכין ט"ו ב'. . חשן מכפר על הדינין, שנאמר ועשית חשן משפט. אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג׳:ד׳) אין אפוד ותרפים זפירש"י כשאין אפוד יש עון תרפים, עכ"ל, ולא ידעתו איפוא מצאו רמז לדרוש כן, והלא בפשטות המובן שאין אפוד וגם אין תרפים, ואילי מצאו רמז בהמשך לשון פסוק ההוא אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים, והנה בכל פרט צירף לכתוב המלה אין אע"פ שהיה יכול לכתוב אין מלך ושר, אין זבח ומצבה, ומדכתב בכל פרט אין ואין ורק בתרפים השמיט לכתוב אין לכן דריש ואין אפוד – [כלומר כשאין אפוד] יש תרפים. , מעיל מכפר על לשון הרע, יבא דבר שבקול ויכפר על קול רע חיבא דבר שבקול היינו הפעמונים שבמעיל שמשמיעים קול. ומה שמתאר בשם קול על לשה"ר אף דשייך גם בחשאי, מפני דעיקר ענין לשה"ר ילפינן מפסוק דמשלי מברך רעהו בקול גדול, כמבואר בסוגיא דערכין ט"ז א'. ואמנם על לשה"ר שבחשאי קטרת מכפרת, כמבואר לפנינו בפ' קרח בפ' ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואמרו יבא דבר שבחשאי [שהקטרת נעשה בחשאי כדכתיב בזה וכל אדם לא יהיה באה"מ] ויכפר על מעשה חשאי, יעו"ש לפנינו. . ציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב והיה על מצח אהרן ובעזות פנים כתיב (ירמיהו ג׳:ג׳) ומצח אשה זונה היה לך טוסיפא דקרא מאנת הכלם, כדרך עזי הפנים שאין להם בושה, ועיין בירושלמי יומא פ"ז ה"ג ובמ"ר שה"ש ד' גירסות שונות בענין אגדה זו. .
(זבחים פ"ח ב')
והנה פשטות הענין מורה שבגדי כהונה עצמן מכפרים, אבל לפי"ז צ"ע ברש"י יומא ע"ב ריש ע"ב שפירש במ"ש שם אלמלא בגדי כהונה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל וכו', כתב הוא, אלמלא בגדי כהונה שעל ידיהם מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל, עכ"ל, ולמה לא פירש בפשיטות שבגדי כהונה עצמן מכפרים כפשטות הלשון הכא, וצ"ל דס"ל דרק או מכפרין הבגדים כשעושין בהם עבודת הקודש מעשה הקרבנות לא הלבישה עצמה. . כתונת מכפרת על שפיכות דמים, שנאמר (פ' וישב) וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם הרמז הוא לעתיד שכפרת שפיכות דמים תהיה בכתונת של בגדי כהונה, וטבילה היינו כפרה ומפרש בגמ' דכפרה זו היא רק ברוצח שאי אפשר לדונו, כגון שלא התרו בו, אבל רוצח שהוא בר קטלא אין מתכפר להצבור כל זמן שלא דנוהו, כדכתיב (ס"פ מסעי) ולארץ לא יכפר לדם כי אם בדם שופכו. וע' מש"כ בר"פ האזינו בפ' יערף כמטר לקחי. ובירושלמי יומא פ"ז ה"ג איתא שהכתונת מכפרת על לובשי כלאים, וכ"ה במ"ר פ' צו ובשה"ש פ' ד' סי' ז', ואמנם טעם דבר זה מכפרת כתונת על עון כלאים לא נתבאר, ובהגהות רד"ל למ"ר פ' צו שם כתב מפני שהכתונת היתה של כלאים, ופליאה גדולה על גאון מובהק כמוהו ששגה בדבר ידוע ופשוט, שבכל בגדי כהונה לא היו כלאים רק באבנט ובחשן ואפוד, [אם לא דנימא דט"ס בדבריו וצ"ל מפני שהכתונת לא היתה של כלאים, ור"ל מכיון שלא היה בה כלאים, לכן מכפרת על עון כלאים, אך לפי"ז לא יתבאר למה דוקא הכתונת ולא יתר בגדי כהונה שלא היה בהם כלאים וצ"ע) ותמה אני על מש"כ במהרי"ל הלכות יוהכ"פ (ג' ב') שאין נוהגים במגנצא לומר ביוהכ"פ הסליחה אבל אנחנו אשמים לפי שנתיסד בה שהכתונת של כה"ג היתה מכפרת על עון כלאים, וביאר דבריו הרוו"ה מפני שזה נגד דעת חז"ל בזבחים פ"ח ב' שהכתונת מכפרת על שפיכות דמים ולא כמש"כ בנוסח התפלה שמכפרת על עון כלאים, עכ"ל. ודבר פלא הוא, שהרי דעה זו מבוארת מפורש בירושלמי ובשני מקומות במ"ר, ומה שבחר בעל הסליחה בדעה זו נגד המבואר בגמרא הבבלית [ובעלמא קיי"ל דבבלי עיקר] אין זה דבר חדש בדרכי הפייטנים, וכבר כתבו התוס' בחגיגה י"ג א' שבכמה מקומות רגיל הפייטן להניח שיטת הבבלי ולאחוז בשיטת הירושלמי, וע' תוס' חולין ק"ט ב', וז"ל, והכל עשה [הפייטן] ע"פ הירושלמי, עכ"ל, וה"נ כן, אבל בודאי אין כל טעם וסברא למנוע מלומר בשביל זה כל נוסח הסליחה. . מכנסים מכפרין על גלע"ר, שנאמר (לעיל כ"ד מ"ב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח, יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב – אהיכי דאיתי׳ ושהיו חוגרים כנגד אצילי ידיהם דהיינו כנגד הלב, ועיין תוס' ערכין ט"ו ב'. . חשן מכפר על הדינין, שנאמר ועשית חשן משפט. אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג׳:ד׳) אין אפוד ותרפים זפירש"י כשאין אפוד יש עון תרפים, עכ"ל, ולא ידעתו איפוא מצאו רמז לדרוש כן, והלא בפשטות המובן שאין אפוד וגם אין תרפים, ואילי מצאו רמז בהמשך לשון פסוק ההוא אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים, והנה בכל פרט צירף לכתוב המלה אין אע"פ שהיה יכול לכתוב אין מלך ושר, אין זבח ומצבה, ומדכתב בכל פרט אין ואין ורק בתרפים השמיט לכתוב אין לכן דריש ואין אפוד – [כלומר כשאין אפוד] יש תרפים. , מעיל מכפר על לשון הרע, יבא דבר שבקול ויכפר על קול רע חיבא דבר שבקול היינו הפעמונים שבמעיל שמשמיעים קול. ומה שמתאר בשם קול על לשה"ר אף דשייך גם בחשאי, מפני דעיקר ענין לשה"ר ילפינן מפסוק דמשלי מברך רעהו בקול גדול, כמבואר בסוגיא דערכין ט"ז א'. ואמנם על לשה"ר שבחשאי קטרת מכפרת, כמבואר לפנינו בפ' קרח בפ' ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואמרו יבא דבר שבחשאי [שהקטרת נעשה בחשאי כדכתיב בזה וכל אדם לא יהיה באה"מ] ויכפר על מעשה חשאי, יעו"ש לפנינו. . ציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב והיה על מצח אהרן ובעזות פנים כתיב (ירמיהו ג׳:ג׳) ומצח אשה זונה היה לך טוסיפא דקרא מאנת הכלם, כדרך עזי הפנים שאין להם בושה, ועיין בירושלמי יומא פ"ז ה"ג ובמ"ר שה"ש ד' גירסות שונות בענין אגדה זו. .
(זבחים פ"ח ב')
רבנו בחיי
ואלה הבגדים אשר יעשו. דרשו רז"ל במסכת ערכין כשם שהקרבנות מכפרין כך בגדי כהונה מכפרין, ולזה נסמכה פרשת הקרבנות לבגדי כהונה. חושן מכפר על הדיינים שנאמר (שמות כח) ועשית חשן משפט. אפוד מכפר על ע"ג, שנאמר (הושע ג ד) ואין אפוד ותרפים, וכתיב (שופטים ח׳:כ״ז) ויעש אותו גדעון לאפוד. מעיל מכפר על לשון הרע שנאמר (שמות כח) ונשמע קולו, יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול, ולשון הרע זה לשון הרע שבפרהסיא אבל לשון הרע שבצנעה קטרת מכפרתו. כתונת תשבץ מכפרת על שפיכות דמים שנאמר (בראשית ל״ז:ל״א) ויטבלו את הכתנת בדם, וכתונת זו כמין חלוק היתה וסמוכה לבשרו היתה ומשובצת זהב כחלוק זה שרוקמין בו פסים והוא שכתוב (שמות כח) ושבצת הכתנת שש מלשון משבצות זהב. מצנפת מכפרת על גסי הרוח יבא הדבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה, ואבנט מכפר על הרהור הלב ודרשו רז"ל כי היו באבנט ל"ב אמות. ציץ מכפר על עזות פנים שנאמר (שם) והיה על מצח אהרן, וכתיב (ירמיהו ג׳:ג׳) ומצח אשה זונה היה לך. והיו בגדי כהן גדול שמונה והזכיר הכתוב ששה מהם ולא הזכיר ציץ מפני שהוא כלי זהב אינו בכלל הבגדים ולא הזכיר מכנסי הבד כי לא רצה להזכיר רק הששה שהיה משה מלבישם לאהרן, ולכך הזכירם ביחד בכתוב הזה וכתיב בסוף הפרשה והלבשת אותם את אהרן וגו', וכתיב אחריו ועשה להם מכנסי בד לבאר כי המכנסים הם היו הלובשים אותם לעצמם בהצנע כדי שלא תבין שהיו המכנסים בכלל והלבשת הוצרך בהכרח להזכירם באחרונה וא"א לו שיכללם ביחד עם שאר הבגדים, והמכנסים מכפרים על העריות ועל הליכת הרגלים ההולכים לעשות עברה.
מצודת ציון
אפוד. זה יאמר על האפוד והחושן עם האורים ותומים, וכן (הושע ג ד): אין אפוד ותרפים: