פרשנות מצטטת על הושע ד:ג

אסף אדם ובהמה גם עוף ודגים וכמ"ש (הושע ד') בחית הארץ ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו, והוא בדרך מליצה. או כפשוטו שהעופות הביתות מתרחקים ממקום שמם, וגם הדגים יתרחקו מן החוף השמם שאין שם מאכל על ידי ב"א שמשליכים לים כמ"ש הרד"ק, והמכשלות, יאסף את המכשלות עם הרשעים, וי"מ שיאסף דברים המכשילים את הרשעים, ומפרש שעקר מגמתו הוא והכרתי את האדם, ר"ל כל העמים אשר על פני האדמה כי נ"נ החריב רוב האומות:

אבלה. ענין השחתה כמו תאבל הארץ (הושע ד):

וכה"א כי מפני אלה אבלה הארץ. ובת"כ אי' וכה"א על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו יושבי בה על כן חרו יושבי ארץ ונשאר אנוש מזער. והוא פסוק בישעי' כ"ד. ומפרש בת"י ולכן מן קדם מומי דשקר חרובת ארעא. וכן פי' רש"י ע"כ אלה בעון שבועת שוא. אבל אין פשטא דקרא משמע הכי דעל כן קאי על הא דלעיל דכתיב והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חוק הפרו ברית עולם. ומסיים העונש ע"ז על כן אלה אכלה ארץ פי' קללת ה' אכלה ארץ ואינו מדבר בש"ש כלל בכל הענין. ונוסחת רבינו מיושרת כי מפני אלה וגו' והוא פסוק בירמיה כ"ג כי מנאפים מלאה הארץ כי מפני אלה אבלה הארץ וגו' וכן בגמ' קידושין ד' י"ג א' ושבועות ד' ל"ט א' הוכיח הש"ס דעל אלה לחוד קאי עונשין דכתיב בהושע והביא קרא דירמיה ולא דישעי'. ואפשר לדחות משום דבהושע כתיב לשון ע"כ תאבל הארץ הביא לשון דירמיה דכתיב אבלה הארץ. משא"כ בקרא דישעי' כתיב אכלה ארץ:

אשר חמדתם. לעבוד תחתיהם עבוד' כוכבים כענין שנאמר תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה (הושע ד׳:י״ג):