פרשנות מצטטת על הושע ה:ו

והתפלל לקחת נקמתו מהם ושיצילהו מחרב לשונם ואמ׳ על זה חלצני ה׳ הצילני כי חלצה הוא ההפרד וההפרה מן הדבר כמו חלץ מהם (הושע ה ו) כלומ׳ סר ונפרד מהם וחלצה נעלו (דברי׳ כה ט) ר״ל תשלפהו ותסירהו, וחלצו את האבני׳ (ויקרא יד מ) כלומ׳ ישלפום ויסירם ממקומם ועל זה נאמר בענין ההצלה שהוא נפרד ונחלץ מן הצרה, צדיק מצרה נחלץ (משלי יא ח) וכן חלצני מאדם רע. ואיש חמסים הוא שם לכל רשע ובליעל אף בלא גזלת ממון כי הוא מכל מקום חומס משפט הטובים בהצר להם באיזה צד שיהיה.

חלצה. שלוף והוא כמו חלץ מהם (הושע ה׳):

וע"ד הקבלה מצות היבום תועלת גדולה לנפש המת, וידוע כי תגדל הנאת הנפש כשהיא מתגלגלת במי שהוא קרוב מן המשפחה יותר לפי שיש לו שייכות גדול עמו, ומזה אמרו רז"ל כי ישבו אחים יחדו פרט לאח שלא היה בעולמו שלא היה להם ישיבה אחת בעולם, ואין זה חייב ליבם, והטעם לפי שלא הכירו מעולם ולא היה לו שום שייכות עמו. וטעם החליצה שאמר וחלצה נעלו, כי כשאין היבם רוצה ליבם הלא נחשב לו לאכזריות שהרי אינו רוצה בתועלת נפש אחיו, והדין הראוי בזה שתחלוץ לו היבמה נעלו מעל רגלו לסימן ורמז שהוא מסתלק ונשמט מן האחוה, וזהו לשון וחלצה, מלשון (הושע ה׳:ו׳) חלץ מהם, ולשון נעלו כי הוא נועל דלת בפני נפש אחיו המת. אמר מעל רגלו לפי שהרגל הוא סבת ההליכה, וכן זה סבה שתלך נפש אחיו למשפחה אחרת. וענין וירקה, כי הרקיקה הנמאסת תרמוז לדבר הנמאס המתגלגל מן הגוף דרך חוט השדרה שהנפש מתלבשת ומתעטפת בו, ולכך הצריכו חכמי האמת ז"ל להיות הרוק תפל קודם שתאכל היבמה כדי שלא יהיה מצד האכילה אלא מן הלחות שבגופה, כעין אותו דבר הנמאס הבא מלחות הגוף, והיה היבם אכזרי ונמאס בעיני הבריות כאשר לא יחפוץ ליבם, ועל כן ראוי הוא שיקרא בישראל בשם הזה בית חלוץ הנעל.