כֻּלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה יִשְׁבּ֣וֹת מֵעִ֔יר מִלּ֥וּשׁ בָּצֵ֖ק עַד־חֻמְצָתֽוֹ׃
ספורנו
תאכל עליו מצות. שבהיותו קרבן זכרון הגאולה שהיתה ברגע קטן אין ראוי לאכול עמו חמץ שהוא צריך עכוב בעשייתו מלוש בצק עד חמצתו:
חידושי חתם סופר
מפני שמחליפין. מה שנסתבכו המפרשים בדברי ר"ת שבתוס' דבבצק איירי. מפני שלא ראו מקור דברי ר"ת בס' הישר בחלק ענינים שונים דפוס וויען דף ע"ט סוף עמוד ד'. שהשיב לרבנו שמואל אחיו ז"ל וז"ל. מפרשת דבפת איירי וקשי' לך. ולא היא דבעיסת חמץ איירי וה"ק עיסת חמץ של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר מיד ואע"ג דאין שהות מלוש בצק עד חימצתו לאלו עוברי עבירה דחזינן להו דעיילו ונפקא. אפ"ה שרי מפני שהן מחליפין בעיסת נכרי שנתחמצה אחר הפסח. ומיד לאו דוקא דע"כ בעי' שהות כפי ריחוק הנכרי ושיעור ביאה ושיבה ורבנו ש"י לפי פשוטה פירשה כר"ש משום דסברוהו אינה עומדת לשני הפירושים לא חש עכ"ל. פי' רבנו הוא רש"י לא חש ודקדק כל כך בפירושו לפרשו בעיסה כיון דסברוהו לא קם במסקנא לשני הפירושים בין שיהי' עיסה בין שיהי' פת לא קם הסברוהו במסקנא ע"כ לא חש רש"י לפרש אליבא דר' יהודה דס"ל חמץ של גוי אסור אלא לר"ש דחמץ של גוי מותר. אבל האמת דבעיסה מיירי ולא הי' זמן מצאת הכוכבים עד עתה אלא מכאן מלוש בצק עד חימצתו ולאו היינו שיעור חמץ מיל כיון שנתחמץ ע"י ד"א שיעור חמץ הוא מיד ולא בשאור שהוא מחומץ מכמה ימים אלא בשמרי יין וכדומה וראינו אלו בעלים יוצאי' ונכנסים וע"כ אינהו לא חמצוה עתה שהרי יצאו ונכנסו ולא הי' להם פנאי אלא או נתחמץ להם עיסה בי"ט ולא שרפוהו או קנו והחליפו בשל גוי שהחמיצו עתה ולא יצא ונכנס וקמ"ל דתולין להקל ודקדק ר"ת בלשון מלוש בצק עד חימצתו שהוא פסוק בהושע וקאי על יציאת מצרים וקרי לי' חפזון ע"ש ובפיוט דשבת הגדול ע"כ יצדק עליו לשון מיד דברייתא מותר מיד דהוא שיעור קצר וחפזון קרי לי' ולכאורה יל"ד היא גופי' קשי' מ"ט נקיט ברייתא מיד להורות על עיסה הלא ה"נ איכא למשמע הך מילתא בפת אפוי ואין שיעור אלא כדי ללוש ולאפות וראינו אותם יוצאים ונכנסים וכנ"ל:
מלבי"ם
תמצא, אחר החזיון הזה לחם דוד מלחמות גדולות עם פלשתים ומואב וארם ובני עמון, וימדד את מואב שני חבלים להמית (שם), ע"ז אומר בעת שידך השמאלית תמצא את אויבך, וימינך תמצא את שונאיך, אז בעת ההיא תשיתמו שיהיו בידך כאלו הם בתנור אש המוכן לעת פניך וכעסך, שכמו שהתנור יחמו אותו להיות מוכן על עת האפיה (הושע ז') כן התנור שבו תשיתם הוא מוכן לעת פניך, שאז יבלעם באפו והאש תאכלם ולא לבד שתכלה אותם כי גם. פרימו שהם מעשיהם וקנינם תאבד מארץ, וזרעם תאבד מבני אדם, וזה יען כי נטו עליך רעה, ר"ל שרצו לעשות נגדך רע בפועל, ועכ"פ חשבו מזמה בל יוכלו, הגם שלא יכלו לעשות רע בפועל, חשבו ע"ז מזמה ועצה עמוקה לעשות רע נגדך והיו מוכנים לזה: