אָכְל֤וּ זָרִים֙ כֹּח֔וֹ וְה֖וּא לֹ֣א יָדָ֑ע גַּם־שֵׂיבָה֙ זָ֣רְקָה בּ֔וֹ וְה֖וּא לֹ֥א יָדָֽע׃
השגות הראב"ד
אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו. א"א לא כמו שהוא סובר שכשאמרו רשעים נחתמין לאלתר למיתה שמיד מתים, ואינו כן כי יש רשעים חיים הרבה אלא נחתמין לאלתר שלא ימלאו ימיהם שני הדור שנגזרו עליו, ועיקר דבר זה ביבמות (נ'):
ביאור הרד"ל
(יב) לא זרקה שיבה כו' בו נזרקה שיבה כו'. לפי דרכו למדנו פי' לשון גם שיבה זרקה בו [הושע ז] שפי' כמו נזרקה וכמ"ש הרד"ק שם (ודלא כמ"ש ראב"ע זרקה בתולדה, כי בימי אברהם עדיין לא היה זה התולדה בטבע):