וְעַמִּ֥י תְלוּאִ֖ים לִמְשֽׁוּבָתִ֑י וְאֶל־עַל֙ יִקְרָאֻ֔הוּ יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵם׃
אבן עזרא
ויקף ראש – בצרה ותלאות. או יהיה כמו ועמי תלואים (הושע יא ז), ויהיה הראש לשון נקבה, והה"א נעלם כה"א ושערה לא הפך לבן (ויקרא יג ד):
הכתב והקבלה
על צבאותם. פירש"י בצבאותם, כל צבאם לשבטיהם, שלא ישאר מהם שום אחד שלא יצא ממצרים (ערא"ם) אמנם לא מצאנו עד הנה שהתנה הוא ית' תנאי זה עם משה ליציאתם לשבטיהם. ועוד כיון דרוב לשון צבא ישמש על אנשי מלחמה, א"כ הפחותים מעשרים והיתרים על ששים שאינם בכלל צבא, יהיו נשארים במצרים. לכן נ"ל אחרי שהיה המכוון ממנו ית' שלא יצאו כפחותי' ונבזים, כ"א כאנשי כבוד מלובשים לבושי יקר ובגדי כבוד, כאמרו ית' למשה והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלו כלי כסף וכלי זהב ושמלות לשום אותם על בנותיהם ובניהם, הנה תנאי זה המפורש ממנו ית' אל משה, הוא אשר הזכיר כאן, אשר אמר ה' להם הוציאו את בנ"י מארץ מצרים על צבאותם, כלומר מעולים וחשובים ביקר כבודם, (עמפאָרגעהאָבען און איהרע פראכט) מלת על ענינו חשיבות מעלה כמו הגבר הוקם על (ש"א ב') ואל על יקראוהו (הושע י"א) ואת עשית על כלנה (משלי ל״א:כ״ט) עלי היו כלנה (מקץ מ"ב) ושם צבא ענינו תפארת וקישוט הדר ויקר (פראכט, צירדע) כמו גאון כל צבי, צבי תפארתו, ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים דתרגומו תושבחת עממיא. עמ"ש במראות הצובאות (ויקהל ל"ח) ויוצאי צבא (במדבר א' ג'):