פרשנות מצטטת על הושע יא:ט

הדה רוה"ק סנגוריא כמ"ש ד"ר שם פרשה ג' סי' י"א הנ"ל משפסק הסניגור היה רוה"ק מלמד זכות עליהם וכו' ע"ש שמאחר שנקראו ישראל עדים כמ"ש ואתם עדי שע"ז אמר כאן והוא עד ע"ז אמר אל תהי עד חנם ואח"כ אומר להקדוש ברוך הוא אל תאמר וגו' אשיב לאיש כפעלו ודורש השינוי שתחלה אמר אל תהי עד חנם ברעך והיל"ל אשיב לרעי ע"כ דורש ברעך על ישראל להקב"ה ומ"ש אשיב לאיש היינו הקב"ה לישראל שהמה אדם ואיש ואתה אל ולא איש וזהו מ"ש ר' יצחק והמה כאדם עברו ברית שעל שהמה אדם ואיש ע"כ עברו ברית אבל אתה אל ולא איש אל תשיב לאיש כפעלו ע"פ מדה י"ז וממעל. וכוונו לפסוקים של הושע ו' כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות והמה כאדם עברו ברית שם בגדו כי היינו בסיני כנ"ל ובהושע י"א ט' לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש שפסוקים אלו לתשובה לרוה"ק שאמר ה' אל תאמר וגו' אשיב לאיש כפעלו ע"ז השיב והמה כאדם עברו וגו' כי אל אנכי ולא איש ודוק מאד איך קרבו כמה פסוקים רחוקים ונדרשים יחד כאלו מחוברים יחד ע"פ המדות ועי' עוד לקמן פרשה זו סימן ו' בשם ר' פנחס:

וְסָמַךְ לְאַזְהָרָה זוֹ אָמְרוֹ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ״ה) לֹא נֶחְרַב הַבַּיִת אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ מִצְוַת שְׁבִיעִית, וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (ויקרא כו:לד) ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ״, וְהוּא עַצְמוֹ אָמְרוֹ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ שֶׁלֹּא תְּסַבְּבוּ לְהַחְרִיבוֹ כְּשֶׁלֹּא תְּקַיְּמוּ מִצְוַת הַשַּׁבָּתוֹת. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הֲגַם שֶׁה׳ מַשְׁלִיךְ חֲמָתוֹ עַל בֵּיתוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְחַלְּלָהּ לְכַפָּרַת עָוֹן, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תהלים עט) בְּפָסוּק ״מִזְמוֹר לְאָסָף״, עִם כָּל זֶה עַל הַכֹּל יָבִיא ה׳ בְּמִשְׁפָּט כָּל הַמְּסַבֵּב בְּחֶטְאוֹ אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה בְּיוֹם הַמִּשְׁפָּט הַנּוֹרָא כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּעַל הַבַּיִת הַמְּקֻדָּשׁ וְיִתְבַּע הָאִישׁ הַמְּגָרֵשׁ. וּמַה גַּם לְמַה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (הושע יא) ״לֹא אָבוֹא בְּעִיר״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״א א:) נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כו׳, אָנָה יוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתוֹ וּמַה מַעֲנֶה בִּלְשׁוֹנוֹ וּמַה גְּמוּל יַעֲרִיכֶנּוּ. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז הַכָּתוּב כָּאן בְּאָמְרוֹ ״וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ״ כִּי עָנְשׁוֹ גָּדוֹל, וִישַׁעֵר מִזֶּה עֹנֶשׁ הַשְּׁמִיטָה לְשָׁמְרָהּ.

הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש. והיכן דבר, אלא בשני מקומות דבר, האחד במעמד הר סיני שהזהיר הכהנים שלא יסתכלו יותר מדאי, הוא שכתוב (שמות י״ט:כ״ב) וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרץ בהם ה', כשם שמצינו בנדב ואביהוא שפרץ בהם, וזהו שאמר בכאן בקרובי אקדש, ושם אמר הנגשים אל ה', ושתי לשונות אלו מצאנום סמוכים ביחד בפסוק (ירמיהו ל׳:כ״א) והקרבתיו ונגש אלי. והשני באהל מועד שאמר (שמות כ״ט:מ״ג) ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, וזה רמז גלוי שכינה לבני אהרן באמרו ונקדש בכבודי, הזכיר ונקדש לרמוז בקרובי אקדש, והזכיר בכבודי לרמוז ועל פני כל העם אכבד. ומלת בקרובי בלשון רבים שהקב"ה מתקדש בקרוביו, כלומר ע"י הדברים הקרובים לו, אבל בספר תורה שאינה נקוד אפשר לקרוא בקרבי לשון יחיד והוא המלאך הקרוב לו, יהיה בקרבי אקדש כמו ונקדש בכבודי, ותמצא המלה חסרה וא"ו, בקרבי כתיב, כענין (הושע י״א:ט׳) בקרבך קדוש, וכן (דברים ל״א:י״ז) על כי אין אלהי בקרבי, וזה לפי שמדת הדין פגעה בהם על שלא כוונו אל הוי"ו, וכמו שהזכיר למעלה.