יֶחֶרְד֤וּ כְצִפּוֹר֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּכְיוֹנָ֖ה מֵאֶ֣רֶץ אַשּׁ֑וּר וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים עַל־בָּתֵּיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
שד"ל
יחרדו, ישובו לאחור מהרה, כמו יחרדו כצפור ממצרים (הושע י"א י"א), וכן שרש בהל ושרש חפז מורים על החרדה ועל המהירות, וכן ופחדו אל ה' ואל טובו (שם ג' ה') ענינו ישובו מהרה.
הכתב והקבלה
ועל וגו'. באהל המת (רש"י מרבותינו), מלת על דומה לשרש פנים ולשרש בית אשר יורו על התוך הפך החיצון, ואל הקדש פנימה, מבית ומחוץ תצפנו, וכן יורה מלת על, תוכיות הדבר ופנימיותו (דאס איננערע), כמו נגינותי ננגן על בית ה' (ישעיהו ל״ח:כ׳) בתוך בית ה', והושבתים על בתיהם לבטח (הושע י״א:י״א) בתוך בתיהם, ושמת אותם על סל אחד, בתוך סל, והוא חלל הפנימי, וכמו שיורה שם בית על בנין המחיצות המיוחד לדירה (הויז) כי תבנה בית, וכן יורה שם פנימי על הבית המיוחד לדירה כמו כל כבודה בת מלך פנימה, ר"ל כל כבודה לשבת בית מקום המוצנע לא להתהלך קרב חוצות, ככה מלת על יורה כאן על הבית והאהל ע"ש תוכיותם ופנימיותם המוקף במחיצות, (ולפי"ז יתכן ששם עלי' שע"ג הבית איננו מצד שעולין אליו לבד כ"א גם מצד תוכיות מחיצותיו ופנימיותיו החללי), אמנם לא אמר כאן בית או אהל, כי טומאת מת איננו מצד מחיצות הבית והאהל הצדדיים כ"א מצד דבר המאהיל מלמעלה, לכן בחר בלשון על להורות על התוכיות שבין מעלה ומטה לבד. וע"כ קרא משתעי מאהל המת, מדאמר לא יבא, ואין ביאה אלא במקום שיש בו תוך כאהל בית ומערה, והזהיר בזה שלא יבא באהל אף על פי שאינו נוגע במת:
רבנו בחיי
וראיתי בקצת ספרי הרפואות שחלב החזיר אם ינק היונק ממנו יהיה אותו נער מצורע, וזה לאות שיש בכלן סגולות רעות מאד, עד כאן.
ועוד יש לתת טעם באיסור העופות, כי לפי שהקב"ה בוחר הטוב ואוהב השפלות וכל שאר המדות הטובות, ושונא האכזריות וכל שאר המדות הרעות, לכך בחר בקרבנו בבריות השפלות והתמות, ומאותן שהוא יתעלה בחר בהן לקרבן צוה את ישראל שיהיה מאכלם מהן, וכשם שהוא יתברך מרחיק העופות הטמאים לצורך קרבן כן מרחיק אותם לצורך מאכלם של ישראל, וכל זה ללמדנו שהוא יתעלה שונא מדת הרע והאכזריות, ואוהב מדת הטוב והשפלות והתמות. ומטעם זה ימשלו הנביאים את הרשעים ובעלי הטבע האכזרי לעופות טמאים דורסים, הוא שכתוב (ירמיה מט) הנה כנשר יעלה וידאה ויפרוש כנפיו על בצרה, וכתיב (דברים כח) ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר, וכן ימשילום עוד לבהמות וחיות דורסות, הוא שכתוב (ירמיה ה) על כן הכם אריה ביער זאב ערבות ישדדם נמר שוקד על עריהם, והזכיר דוד המלך ע"ה (תהלים נח) מלתעות כפירים נתוץ ה', (שם נז) נפשי בתוך לבאים אשכבה. וימשילו הצדיקים בעלי המדות הטובות אוהבי השלום והתמימות לבהמות תמות ולעופות תמימים, הוא שכתוב (ישעיה ה) ורעו כבשים כדברם, וכתיב (מלאכי ג) ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק, וכתיב (הושע יא) יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור, וכתיב (ישעיה ס) וכיונים אל ארובותיהם.
ועוד יש לתת טעם באיסור העופות, כי לפי שהקב"ה בוחר הטוב ואוהב השפלות וכל שאר המדות הטובות, ושונא האכזריות וכל שאר המדות הרעות, לכך בחר בקרבנו בבריות השפלות והתמות, ומאותן שהוא יתעלה בחר בהן לקרבן צוה את ישראל שיהיה מאכלם מהן, וכשם שהוא יתברך מרחיק העופות הטמאים לצורך קרבן כן מרחיק אותם לצורך מאכלם של ישראל, וכל זה ללמדנו שהוא יתעלה שונא מדת הרע והאכזריות, ואוהב מדת הטוב והשפלות והתמות. ומטעם זה ימשלו הנביאים את הרשעים ובעלי הטבע האכזרי לעופות טמאים דורסים, הוא שכתוב (ירמיה מט) הנה כנשר יעלה וידאה ויפרוש כנפיו על בצרה, וכתיב (דברים כח) ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר, וכן ימשילום עוד לבהמות וחיות דורסות, הוא שכתוב (ירמיה ה) על כן הכם אריה ביער זאב ערבות ישדדם נמר שוקד על עריהם, והזכיר דוד המלך ע"ה (תהלים נח) מלתעות כפירים נתוץ ה', (שם נז) נפשי בתוך לבאים אשכבה. וימשילו הצדיקים בעלי המדות הטובות אוהבי השלום והתמימות לבהמות תמות ולעופות תמימים, הוא שכתוב (ישעיה ה) ורעו כבשים כדברם, וכתיב (מלאכי ג) ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק, וכתיב (הושע יא) יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור, וכתיב (ישעיה ס) וכיונים אל ארובותיהם.