פרשנות מצטטת על ויקרא א:ז

ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא - קודם שיצא האש מלפני ה' כבר לקחו איש מחתתו להקטיר קטורת לפנים על מזבח הזהב, שהרי קטורת של שחר קודמת לאיברים ונתנו בהן אש זרה אשר לא צוה אותם משה ביום הזה, שאף על פי שבשאר ימים כתיב: ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח - היום לא צוה ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט, לפי שהיו מצפים לירידת אש גבוה ולא טוב היום להביא את זה, כדי להתקדש שם שמים שידעו הכל כי אש באה מן השמים, כמו שאמר אליהו: ואש לא תשימו - לפי שהיה רוצה לקדש שם שמים בירידת האש מלמעלה.

אחרי מות. זש"ה כטוב כחוטא, כטוב אלו שני בני אהרן שלא מתו אלא מפני שהורו הלכ' בפני משה רבן כדאיתא ביומא. כחוטא זה קרח ועדתו אלו נשרפו ואלו נשרפו אמר ר' אחא בר זעירא זהו שאמר איוב אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו לא היו בניו של אהרן דומין למטה שהרי המט' נכנס לפני ולפנים יבא לח שנאמר ויוצא פרח. וגם טיטוס הרשע נכנס בשלום ויצא בשלום ובני אהרן נכנסו בשלום ויצאו שרופים זש"ה בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו למה בחורי בני אהרן אכלה אש לפי שבתולות לא הוללו שהרי כמה בתולות נאות יושבות עגונות וממתינות להם והם אמרו אחי אבינו מלך אבינו כהן גדול אחי אמנו נשיא אנחנו סגני כהונה אי זו אשה ההוגנת לנו ולכך לא נשאו ומתו בלא בנים ונ"ל דהיינו דמהדר קרא וימותו כלומר בלא זכרון:

עַל כֵּן חָל עָלַי חוֹבַת בֵּאוּר לְהַמְלִיץ בְּעַד כָּל הַדֵּעוֹת הַלָּלוּ, וְלוֹמַר שֶׁכֻּלָּם מָצְאוּ לָהֶם סֶמֶךְ מִן פָּסוּק זֶה, לְפִי שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם, הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא א ז): ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵשׁ״ וְגוֹ׳, שֶׁמִּצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט, וְאֵיךְ יֹאמַר ״אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם״. וְאֵין לוֹמַר כְּדִבְרֵי מַהֲרִי״א שֶׁהָיָה לָהֶם לִקַּח אֵשׁ הַקְּטֹרֶת מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה, שֶׁהֲרֵי צִוּוּי זֶה הָיָה אַחֲרֵי מוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן, וְשָׁם נֶאֱמַר (שם טז יב): ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה׳״ וְגוֹ׳. עַל כֵּן רָאוּי לְפָרֵשׁ אֵשׁ זָרָה זוֹ עַל צַד הַזָּרוּת וְהָרֶמֶז עַל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁנִּרְמְזוּ בְּאֵשׁ זָרָה.