פרשנות מצטטת על ויקרא א:ח

לאוכל עולה - אפי' לאחר זריקה ואפי' כהן שהוא לוקה ואזהרת עשה אשכחן בה בעלמא (ויקרא א׳:ח׳) וערכו בני אהרן וגו' כליל היא ולא לאכילה:

בני אהרן יכול חללים וכו׳. ק׳ דהא בת״כ פ׳ ויקרא דרשי׳ על פ׳ וערכו בני אהרן הכהנים יכול חללים ת״ל הכהנים אוציא חללים ולא אוציא ב״מ ת״ל בני אהרן ש״מ דממשמעות בני אהרן מידרש למעט ב״מ לפי שאינה שוה לאהרן והיכי קאמר הכא איפכא בני אהרן אף ב״מ במשמע ותו ק׳ בלישניה דהול״ל בני אהרן לרבות ב״מ ומאי במשמע דקאמר. ונ״ל דה״פ דהא ודאי ממשמעות הכהנים ליכא למילף למעט ב״מ שהרי כהנים נינהו דחולקים ואוכלים אלא שאין מקריבין בעוד מומם בם אבל ממשמעות בני אהרן איכא למילף שפיר למעט ב״מ לפי שאינו דומה לאהרן וממשמעו׳ הכהנים איכא למעט חללים לפי שנתחללה קדוש׳ כהונתם. ומיהו לענין עבודה אשכחן בפ״ח דתרומו׳ במתניתין דחלל עבודתו כשירה בדיעבד וב״מ עבודתו פסולה אפילו בדיעבד וכדמוכחים בקראי בפ״ג דקדושין והשתא התם בויקרא דמיירי בענין עבודה א״ש דצריכי תרי מיעוטי לפי שאינם שוין בדין דמבני אהרן ממעטינן לב״מ דאפילו דיעבד פסול ומהכהנים ממעטינן לחלל דלכתחלה דוקא הוא שלא יעבוד. וה״ט נמי דכתיב בני אהרן ברישא למעט ב״מ לגמרי והדר כתיב הכהנים למעוטי החלל לכתחלה אבל כאן שהלימוד והדין שוה לשניהם הואיל וכתב הכהנים דממעטינן מיניה חללים ממילא אימעוט נמי ב״מ מק״ו ומה חלל דעבודתו כשירה אינו מוזהר על הטומאה ב״מ לא כ״ש ואע״ג דאין מזהירין מן הדין כה״ג אינו אלא גילוי מלתא בעלמא. וכ״ת אדרבא ב״מ עדיף שחולק ואוכל הרי איכא בכל חד קולא וחומרא אם כן שוין נינהו ואתו שפיר זה מזה במה מצינו וכיון דממעט קרא לחלל הו״ל כאילו מיעט נמי ב״מ בהדיא. ומעתה מאי דהדר מעטיה קרא לב״מ כאומרו בני אהרן הו״ל לגבי ב״מ מיעוט אחר מיעוט והוא לרבות והיינו דקאמר בני אהרן אף ב״מ במשמע כלומר לאו למימרא דבני אהרן בא לרבות ב״מ דאדרבא מבני אהרן ליכא למילף אלא מיעוטא ואלא מיהא מהך מעוטא משתמע ריבוייא כן נלע״ד. והרא״ם ובק״א פי׳ בדרך אחר והמעיין יבחר. ומ״ש רש״י אח״כ ולא בנות אהרן היינו מדלא כתיב בית אהרן. ואע״ג דבת״כ דרשו בני אהרן אף הקטנים בודאי דאאמור ואמרת סמיך. והיינו דרש״י היפך סדר הכתוב ותחלה ביאר ואמרת להזהיר גדולים וכו׳. ואח״כ פי׳ בני אהרן כי היכי דלא תיקשי עליה דבני אהרן אצטריך לדרשה אחריתי לכך הקדים דע״כ אידך דרשה מואמרת דרשי׳ לה וכדמוכח מל׳ הברייתא דשנוייה ביבמות:

ומחוסר בגדים. דאמר קרא (שמות כ״ט:ט׳) וחגרת אותם אבנט וגו'. והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם. אין בגדיהן עליהן אין כהונתם עליהם גמ'. ומ"ש הר"ב דמיותר בגדים נמי פסול. דכתיב *)ויקרא א'. וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים וגו' הכהנים בכיהונן. מכאן לכ"ה שלבש בגדי כ"ג ועבד עבודתו פסולה [*וגי'. הספר מחוסר בגדים קודם מחוסר כפורים וכן העתיק הרמב"ם בפי' אבל בס"א הגי' בהפך. וכן העתיק רש"י. ונראה יותר אותה גרסא ומסמיך מחוסר בגדים לנשנו אחרי כן שאינם שייכים אלא בכהונה לבד]: