פרשנות מצטטת על ויקרא ב:ז

מה כאן במנחת מרחשת מתן שמן בכלי - דכתיב (ויקרא ב׳:ז׳) סלת בשמן תעשה ובמנחת מחבת כתיב יציקה ובלילה (שם):

רחש. ענין תנועה ונדנוד ובדח״ל קא מרחשן שפוותיה (סנהדרין ס״ז) ומזה יאמר מנחת מרחשת (ויקרא ב׳:ז׳) ולפי שמעשיה רוחשים ומנענעים:

הקדרה היא כלי בישול עמוק שקרקעיתו מעוגלת, דפנותיו עמוקות וחלקו העליון פתוח. קוטר הפתח גדול יותר מקוטרה של הקרקעית, אך פחות מקוטרן של הדפנות העגלגלות. הוא נועד להעמדה על האש ולבישול. האלפס, או "לפס" בירושלמי, דומה לו בכך שהוא פתוח כלפי מעלה אלא שקרקעיתו ישרה ודפנותיו עמוקות פחות מאלו של הקדרה, והן ישרות (בדומה למחבת עמוקה בת זמננו) (איורים 85-59)¹⁴בראנד, כלי חרס, עמ' יג-כז; תעא-תפח. . מאכלים רבים ניתן לבשל בשני הכלים הללו, אלא שבאלפס ניתן גם לטגן, מה שאין כן בקדרה. עם זאת, בשפת היום-יום הבחינו בין בישול בכלי עמוק לבישול בכלי השטוח. עוד נזכר בספרות חז"ל צמד כלים הקרוב לאלפס והם המחבת והמרחשת, שניהם מכלי המקדש ונזכרים בספרות חז"ל רק בהקשר של עבודת המקדש בכלל, ושל הבאת המנחות בפרט. שני הכלים שימשו לטיגון או לבישול בשמן¹⁵ויקרא ב ה; ב ז. ספרות חז"ל מאזכרת את הכלים בזיקה למנחות, וממילא אי אפשר לדעת האם באמת סברו התנאים שמאכלי מחבת ומרחשת הם רק בשמן ואי אפשר לבשל בכלים אלו במים. . ההבדל בין המחבת למרחשת הוא שמחבת אין לה מכסה והיא פחות עמוקה (משנה, מנחות פ"ה מ"ח; ספרא ויקרא, דבורא דנדבה פרק י"ב ה"ז, יא ע"א). המדרש מוסיף שמחבת מעשיה קשים יותר (בבלי, מנחות עג ע"א), ושזו העיסה "מבוללת" בשמן וזו "תעשה בשמן", כלומר בזו (כנראה במחבת) המאכל בלול בשמן ואילו במרחשת הוא מטוגן (תנא דבי אליהו, פ"ז, עמ' 37). ייתכן שהמחבת והמרחשת הן מברזל (יחזקאל ד ג), ברם מכל מקום המחבת והמרחשת אינן כלי יום-יומי ונזכרות רק בהקשר למקדש. בחיי היום-יום מילא האלפס תפקיד זה (איור 60).

וכי תקריב וגו'. שֶׁאָמַר הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר; וְלִמֵּד הַכָּתוּב שֶׁיָּבִיא אוֹ חַלּוֹת אוֹ רְקִיקִין, הַחַלּוֹת בְּלוּלוֹת וְהָרְקִיקִין מְשׁוּחִין; וְנֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּמְשִׁיחָתָן, יֵשׁ אוֹמְרִים מוֹשְׁחָן וְחוֹזֵר וּמוֹשְׁחָן עַד שֶׁכָּלֶה כָּל הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּלֹּג — שֶׁכָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת לֹג שֶׁמֶן — וְיֵשׁ אוֹמְרִים מוֹשְׁחָן כְּמִין "כִי" וּשְׁאָר הַשֶּׁמֶן נֶאֱכָל בִּפְנֵי עַצְמוֹ לַכֹּהֲנִים (מנחות ע"ה); מַה תַּ"ל בַּשֶּׁמֶן בַּשֶּׁמֶן שְׁנֵי פְּעָמִים? לְהַכְשִׁיר שֶׁמֶן שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים, וְאֵין צָרִיךְ שֶׁמֶן רִאשׁוֹן אֶלָּא לַמְּנוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ זָךְ (שמות כ"ז), וְשָׁנִינוּ בִּמְנָחוֹת כָּל הַמְּנָחוֹת הָאֲפוּיוֹת לִפְנֵי קְמִיצָתָן וְנִקְמָצוֹת עַל יְדֵי פְּתִיתָה, כֻּלָּן בָּאוֹת עֶשֶֹר עֶשֶֹר חַלּוֹת, וְהָאָמוּר בָּה רְקִיקִין בָּאָה עֲשָׂרָה רְקִיקִין (מנחות ע"ו):