וְהִקְטִיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן הַמִּזְבֵּ֑חָה לֶ֥חֶם אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃ (פ)
רבנו בחיי
וכתב הרמב"ן ז"ל בפסוק (שמות לב) כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו וגו' העבודה לאלהי ישראל ושם תמצא בפירוש, ובענין הקרבנות נאמר בפירוש (דברי הימים ב כט) ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל למדך הכתוב הזה כי עבודת הקרבנות לאלהי ישראל, ועוד כתוב מפורש תמצא (ויקרא כא) כי את לחם אלהיך הוא מקריב, וכתיב (שם) לחם אלהיהם הם מקריבים, וכתיב (שם ג) לחם אשה והוא מלשון אש, וכן (שם א) עולה אשה ריח ניחוח, כמו עולת אש. ומה שלא אמר לחם אש והזכיר אשה מלשון אשה שהיא מקבלת, וזה באור גמור כי הקרבן למדת הדין ועל כן הזכיר לחם אשה והאמת כי הקרבנות לאלהים אבל הכוונה לשם המיוחד. ומענין כוונת התפלה הנה השם יתברך מרומם מכל תשבחות מתעלה על כל התהלות כענין שכתוב ומרומם על כל ברכה ותהלה, ובלשון הקדיש לעילא מכל ברכתא ושירתא תושבחתא.
הטור הארוך
לחם. בעבור שיעשוהו לחם כמו שנא' ועשו עוגות כי כל פת נקרא לחם ולא חטים ושעורים לבד. ואמר ממטיר לחם פי' ממטיר להיותו להם ללחם כמו להוציא לחם מן הארץ. וי"מ לאכול לשון מאכל פי' הנני ממטיר לכם מאכל וגם בשר בכלל לחם כמו לחם אשה וכלל בכלל הנני ממטיר לכם המן והשלו או שקיצר הכתוב במה שאמר לו הקב"ה ענין השלו ובדברי משה האריך ופי' גם השלו כדרך מקראות בכמה מקומות כדפרישית לעיל: