פרשנות מצטטת על ויקרא ה:כו

לאשמה בה. בסוף פרשת ויקרא כתיב מכל אשר יעשה לאשמה בה ודריש בת"כ פרט לפחות משוה פרוטה:

והשיב. [מידי דשייכא בהשבה, להוציא פחות משוה פרוטה שאינו בתורת השבון, ומדאינו בתורת השבון אינו עובר על לאו דגזל] ^קלחר"ל אם כפר ונשבע והודה אינו מחויב באשם, ודרשה זו הובאה בדברי רש"י, ולא נתבאר אם זה דרשת עצמו או כי מצאה באיזו ברייתא. אף כי אמנם הסברא נוטה למציאות דרשה זו, דכמו דמצינו בעלמא נדרש הפעל נתינה שלא יונח על פחות משו"פ כך ראוי להדרש פעל השבה, שהוא בערך ומובן אחד עם פעל נתינה. ועיין בסמוך פ' כ"ו לאשמה בה פרט לפחות משו"פ, ועיין מש"כ שם בטעם הדבר שלא הביא רש"י כאן בסוגיא אותה הדרשה. ומסוגיית הגמרא כאן ובדף נ"ט א' מבואר הטעם דפחות משו"פ אין מחויב להשיב דדרך העולם למחול על פחות משו"פ, ויש להעיר נ"מ בטעם הגמ' ובדרשת רש"י, דלהטעם משום מחילה אם גזל מחרש שוטה וקטן כיון דלאו בני מחילה הם חייב להשיב אף פחות משו"פ, משא"כ לטעם דהשבה דאינו בפחות משו"פ אינו מחויב להשיב גם להם.
ואמנם אם גזל חפץ שהוא שוה פחות מפרוטה נראה ודאי דישנו בהשבון, וראיה לזה משבועות מ"ו ב' לענין מודה במקצת הטענה דקיי"ל אינו חייב לישבע עד שיודה בפרוטה, מבואר התם דאם תבעו כלי א"צ שיעור פרוטה וה"נ כן, וטעם הדבר משום דכלי חשיבא בפ"ע, וכ"כ הריטב"א בב"מ נ"ה א' לענין הא דקיי"ל אין ב"ד נזקקין לישב בדין על טענה בפחות משו"פ, דאם תובעו דבר שהוא בעין נזקקין אף על שוי פחות משו"פ. .
(סנהדרין נ"ז א' ברש"י)

מְקַּמֵי פַּלְגָּאָה נָקוּם. נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רז"ל (סנהדרין ז.) כל המלמד לתלמיד שאינו הגון כאלו נוטע אשרה, ופרשתי בס"ד מה טעם דקרו לתלמיד שאינו הגון בשם אֲשֵׁרָה? והוא דתלמיד חכם הגון נקרא שׁוֹר כפי מה שכתב רד"ק ז"ל בפסוק בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים לג, יז) שכל אדם חשוב נקרא שור עיין שם, ובזה פרשנו מאמר סנהדרין (סנהדרין מב.) קרי רב יוסף אנפשיה ורב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר (משלי יד, ד) וכתבו התוספות משום דיוסף אקרי בכור שור דכתיב בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ עיין שם, ולכן זה התלמיד שאינו הגון נחלק אצלו אות וא"ו של שׁוֹר לשני אותיות א"ה ונעשה אצלו אותיות אֲשֵׁרָה ולכן זה התלמיד חכם שאינו הגון קרו ליה בשם פלגאה וחלק התיבה לשתים וקרי בה 'פלג א"ה' כי אצלו חלוק אות וא"ו של שׁוֹר לאותיות א"ה שבזה יהיה לו צירוף אֲשֵׁרָה.
ועוד נראה לי בס"ד דאמרו רז"ל (ברכות סד.) תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי הֳ' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ (ישעיה נד, יג) וזה שהוא תלמיד חכם ובעל מחלוקת נחלק אצלו אות וא"ו של שלום לאותיות א"ה ויהיה אצלו 'השלום' צרוף 'לאשמה' על דרך מה שאמר הכתוב עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ (ויקרא ה, כו) ולכן קראוהו פלגאה 'פלג אה' דאצלו וא"ו דשלום חלוק לאותיות א"ה.