פרשנות מצטטת על ויקרא ו:ה

תמיד נשחט. תמיד של בין הערבים נשחט כל שאר ימות השנה בשמנה ומחצה. דזמן שחיטת התמיד מכי ינטו צללי ערב שהוא משש שעות ומחצה ולמעלה שחמה נוטה למערב, שחצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע, ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו. ומאחרין שחיטתו שתי שעות אחר זמנו מפני נדרים ונדבות שא״א להקריבם אחר תמיד של בין הערבים כדכתיב (ויקרא ו׳:ה׳) והקטיר עליה חלבי השלמים, על עולת הבוקר השלם כל הקרבנות כולן, שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים. ואפילו בשבת שאין קרבים נדרים ונדבות, מאחרים זמן שחיטת תמיד של בין הערבים משום סרך נדרים ונדבות דחול. ובערב פסח שהפסח קרב אחר תמיד של בין הערבים, מקדמינן ליה שעה אחת ועבדינן ליה בשבע ומחצה:

ויערכו. ענין סדור, כמו (ויקרא ו ה): וערך עליה העולה, ורצה לומר, סדרו אנשי החיל לעמוד מול המלחמה:

ואש המזבח תוקד בו. פי' הרמב"ן מצוה הכתוב שתוקד האש כל הלילה כי מצוה שישימו שם ביום עצים הרבה כדי שלא יתאכלו לגמרי וירבה האש ממנו. ומה שאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה מצוה על הכהנים בקיום האש שחוזר על מה שאמר וביער עליה הכהן עצים וציוה שיזהרו בזה ויערכו עליה אש הרבה בענין שתוקד כל היום וכל הלילה והזהיר בלאו שלא תכבה לעולם שאם נתעצלו הכהנים וכבה האש עברו בלאו ומפני זה אמרו רבותי' שהיתה מערכה שנייה לקיום האש. ומה שאמר והאש על המזבח דרשו רבותינו בכל אדם שכל המכבה עובר בלא תעשה ואפי' כבה גחלת אחת לוקה. וכמדומה לי שאינו עובר אלא בלאו אחד: