פרשנות מצטטת על ויקרא ח:ז

חוגר את וכו'. עי' יומא ע"א ב' שם משמע דהמצנפת היו קודם לאבנט ומשמע בסנהדרין שם דהכל נשנה במשנה כסדר רק הכתונת לא נשנה כסדר יעו"ש ובאמת לדעת רבינו דהאבנט היה של כלאים כמש"כ בפ"ח ה"א וס"ל דלא הותר שעטנז רק בעידן עבודה א"כ הו"ל להיות האבנט בסוף כלם אמנם בתורה מבואר דהאבנט הוא קודם למצנפת יעו"ש וע"כ המשנה דיומא ל"ד דהא קא חשיב התם אצל כה"ג חושן ואפוד ומעיל וציץ ובאמת היה לובש מתחלה המעיל ואח"כ האפוד ואח"כ החושן וכמש"כ רבינו בסעיף ג' לקמן יעו"ש וכ"ה מפורש בתורה יעו"ש היטיב. ועי' בס' שאגת אריה אשר במחילת כת"ר הרמה נראה ממנו שלא עיין בתורה בפרשת תצוה ובפרשת צו יעו"ש היטיב ודו"ק ושוב ראיתי בקונטרס אחרון שם שהרגיש בזה יעו"ש היטיב.

והזכיר בתחלה החשן כאשר הזכיר הארון, כי בו משפט האורים והוא על לב, והלב נכבד משתי הכתפות, וזאת מלת חשן לא מצאנוהו כי אם במקום הקדש, והגאון פי' אותה כמו גובה, רק אפוד מצאנו, ודוד חגור אפוד בד (ש"ב ו יד), ועוד ויאפד לו בו (ויקרא ח ז) שהוא טעמו כמו ויחגור, על כן נקרא אפוד בעבור חשב האפוד באלה פקודי פיר"ש ויקרעו את פחי הזהב וקצץ פתילים (למטה לט ג) במעשה האפוד וכמוהו מעשה החשן, והנה פירש, כי החשן זרת ארכו וזרת רחבו (שם שם ט) ולא פירש מדת האפוד, כי איננו צריך, כי מדתו כנגד כתפות כל אדם אמצעי ולא מהענקים שיוסיפו על כל בן אדם יותר מהכפל כאשר אפרש במקומו, והעד שאמר הכתוב שתי כתפות חברת (למטה פ' ז), ושתי האבנים על כתפות האפוד על שתי כתפות אהרן לזכרון:

ואלה הבגדים. הזכיר בתחלה החשן שהי' למעלה מהאפוד שהוא למעלה מהמעיל, ואחר כן הכתונת והאבנט החוגר אותו והמצנפת על ראשו וכן היה כאשר רחץ אהרן במים ולבש מכנסי בד, ואין צורך להזכירם עתה, ולא בשעת מעשה כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים והנה משה הלבישו הכתונת, ואחר כן שם המצנפת על ראשו ושם על המצנפת ציץ נזר הקדש ולא הזכיר בפסוק הזה שהוא סופר בגדי כהונה את ציץ נזר הקדש כי אינו בגד וקדמונינו הזכירו בעבור הרבים שמונה בגדי כהונה, ואין האורים והתומים בגדים ולא אבנים ולא קלפים, ואחר כן חגר אותו באבנט, ואחר כן הלבישו המעיל, ואח"כ האפוד, ויאפד לו בו כי החשב מהאפוד ובעבור החשב נקרא אפוד, והנה על הסדר שהוא בפסוק הזה, ואל תשתומם שתמצא כתוב באחרונה במעשה וישם את המצנפת על ראשו (ויקרא ח ט) כי פירושו וכבר שם המצנפת עם ציץ הזהב בלבשו הכתנת, וכמוהו וילבישוהו בגדים (זכריה ג ה) וכבר הלבישוהו כי בתחלה כתיב וישימו הצניף הטהור על ראשו (שם):

ואפוד. לֹא שָׁמַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי בַּבָּרַיְתָא פֵּרוּשׁ תַּבְנִיתוֹ, וְלִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהוּא חֲגוֹרָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, רָחְבּוֹ כְּרֹחַב גַּב אִישׁ, כְּמִין סִינָר שֶׁקּוֹרִין פורצי"נט בְּלַעַז, שֶׁחוֹגְרוֹת הַשָּׂרוֹת כְּשֶׁרוֹכְבוֹת עַל הַסּוּסִים, כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד, לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה הִיא; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא חֲגוֹרָה לְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וְאַחַ"כַּ וַיַּחְגֹּר אוֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וְתִרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּהֶמְיַן אֵפוֹדָא, לָמַדְנוּ שֶׁהַחֵשֶׁב הוּא הֶחָגוֹר וְהָאֵפוֹד שֵׁם תַּכְשִׁיט לְבַדּוֹ; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁעַל שֵׁם שְׁתֵּי הַכְּתֵפוֹת שֶׁבּוֹ הוּא קָרוּי אֵפוֹד, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד, לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד שֵׁם לְבַד וְהַכְּתֵפוֹת שֵׁם לְבַד וְהַחֵשֶׁב שֵׁם לְבַד, לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁעַל שֵׁם הַסִּינָר שֶׁל מַטָּה קָרוּי אֵפוֹד – עַל שֵׁם שֶׁאוֹפְדוֹ וּמְקַשְּׁטוֹ בוֹ – כְּמוֹ שֶׁנֶּ' וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ, וְהַחֵשֶׁב הוּא חָגוּר שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ וְהַכְּתֵפוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ. וְעוֹד אוֹמֵר לִי לִבִּי שֶׁיֵּשׁ רְאָיָה שֶׁהוּא מִין לְבוּשׁ, שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד (שמואל ב ו') – כַּרְדּוּט דְּבוּץ, וְתִרְגֵּם כְּמוֹ כֵן מְעִילִים כַּרְדּוּטִין, בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁנָה בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלוֹת מְעִילִים (שם י"ג):

ואבנט. הִיא חֲגוֹרָה עַל הַכֻּתֹּנֶת וְהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה עַל הַמְּעִיל, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסֵדֶר לְבִישָׁתָן וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד: