פרשנות מצטטת על ויקרא ח:ט

ואלה הבגדים. הזכיר בתחלה החשן שהי' למעלה מהאפוד שהוא למעלה מהמעיל, ואחר כן הכתונת והאבנט החוגר אותו והמצנפת על ראשו וכן היה כאשר רחץ אהרן במים ולבש מכנסי בד, ואין צורך להזכירם עתה, ולא בשעת מעשה כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים והנה משה הלבישו הכתונת, ואחר כן שם המצנפת על ראשו ושם על המצנפת ציץ נזר הקדש ולא הזכיר בפסוק הזה שהוא סופר בגדי כהונה את ציץ נזר הקדש כי אינו בגד וקדמונינו הזכירו בעבור הרבים שמונה בגדי כהונה, ואין האורים והתומים בגדים ולא אבנים ולא קלפים, ואחר כן חגר אותו באבנט, ואחר כן הלבישו המעיל, ואח"כ האפוד, ויאפד לו בו כי החשב מהאפוד ובעבור החשב נקרא אפוד, והנה על הסדר שהוא בפסוק הזה, ואל תשתומם שתמצא כתוב באחרונה במעשה וישם את המצנפת על ראשו (ויקרא ח ט) כי פירושו וכבר שם המצנפת עם ציץ הזהב בלבשו הכתנת, וכמוהו וילבישוהו בגדים (זכריה ג ה) וכבר הלבישוהו כי בתחלה כתיב וישימו הצניף הטהור על ראשו (שם):

והלבשת אהרן את הכתנת. אין ספק שכבר לבשו תחלה המכנסי' אמנם לא זכרה התר' זה להתרחק מהזכיר דבר ערוה ואחר לבישתם הכתנה יחגרו אבנט אהרן ובניו כמו שאמ' אחר זה וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו ואהרן ילבש אחר זה מעיל האפוד ואחר כן חוגר בחשב האפוד עליו וזהו שאמר ואפדת לו בחשב האפוד ועליו ישים החשן ובו יתן האורים והתומים כמו שנזכר בסוף סדר צו אמר שם ויתן אל החשן את האורים ואת התומים ואח"כ ישים המצנפת על ראשו ואח"כ יתן נזר הקדש על המצנפת והוא ציץ הזהב והציץ היה מול פניו כמו שאמר בפרשת צו וישם אל המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש ויצקת על ראשו הנה היה יוצק משמן המשחה על ראשו מעט ומחת אותו כבר יתבאר ששמן המשחה לא נעשה ממנו שיעור רב והוא היה לדורות לא נעשו זולתן ולא יעשה ולזה הוא מבואר שזאת המשיחה לא היתה אלא בחלק מעט על הראש והיתה המשיחה שם כצורת כף יונית כמו שהיו מקובלים רז"ל מהנביאים שראו זאת המשיחה בעיניהם:

וכלי הקדש. זֶה הָאָרוֹן וְהַצִּיץ, שֶׁהָיָה בִּלְעָם עִמָּהֶם וּמַפְרִיחַ מַלְכֵי מִדְיָן בִּכְשָׁפִים וְהוּא עַצְמוֹ פוֹרֵחַ עִמָּהֶם, הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַצִּיץ שֶׁהַשֵּׁם חָקוּק בּוֹ וְהֵם נוֹפְלִים, לְכָךְ נֶאֱמַר "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּמַלְכֵי מִדְיָן — שֶׁנּוֹפְלִים עַל הַחֲלָלִים מִן הָאֲוִיר, וְכֵן בְּבִלְעָם כָּתוּב "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּסֵ' יְהוֹשֻׁעַ (תנחומא):