וַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙ וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתָם֙ אַבְנֵ֔ט וַיַּחֲבֹ֥שׁ לָהֶ֖ם מִגְבָּע֑וֹת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
הר המוריה
לובש המעיל וכו'. כ"ה בהדיא בפרשת צו ועי' ביומא ו' א' למ"ד בבת אחת הלבישם את האבנטים היה הכה"ג לובש האבנט אחר שלבש כל בגדיו ואחר המצנפת והציץ ג"כ דהכי כתיב בפרשת תצוה ורבינו פסק כמ"ד זה אחר זה והא דכתיב בפרשת תצוה וחגרת אותם אבנט להורות דהאבנטים יהיו שוים וכמו שפסק לעיל פ"ח ה"א יעו"ש היטיב בסוגייא והבן.
שפתי כהן
ויאמר משה אל מישאל ואל אלצפן, לפי שאי אפשר להם לישראל ליכנס לפנים ואחיהם אלעזר ואיתמר ג"כ הם משוחים בשמן המשחה ומלובשים בגדי כהונה, ועל זה אמר להם משה ראשיכם אל תפרעו, לא אמר אל תפרעו ראשיכם אלא ראשיכם, כלומר אותו שהוא בראשיכם שהוא שמן המשחה אל תפרעו, לא תחללוהו ותורידוהו מקדושתו, פירוש תפרעו תבטלו, כמו ותפרעו כל עצתי. ועוד ראשיכם אל תפרעו מה שהוא על ראשיכם שהיא השכינה, כמו שאמר בזוהר על החכם עיניו בראשו, על מה שעל ראשו שהיא השכינה, כן כאן צוה אותם שלא יתאבלו, שאין השכינה שורה מתוך עצבות, ובגדיכם שהם בגדי כהונה שהיו מלובשים בהם כמו שאמר בפרשת צו ויקרב את אהרן ואת בניו ויתן עליו את הכתונת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו המעיל ויתן עליו את האפוד וישם את המצנפת על ראשו וישם על המצנפת את ציץ וגו' שהלבישו ח' בגדי כהונה, ובבניו נאמר ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כתנות ויחגור אותם אבנט ויחבוש להם מגבעות, לזה אמר להם ובגדיכם לא תפרומו, לפי שאותו היום נתחנכו בהם, לזה אי אפשר שיטמאו ויתעסקו באחיהם, א"כ אי אפשר להתעסק בהם, אלא אתם כפי ערככם שאין גדולים מכם, הם היו סגני כהונה ואתם סגני לויה, א"כ הם אחיכם, שאין מתעסקים בגדולים אלא גדולים כמותם, כי אליצפן היה נשיא על הלוים שנאמר ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל, ולזה אמר דוד אהרן, כמו שארז"ל שהיה דומה לאהרן, כמו שהיה אהרן רודף שלום כן אתם דומים לבניו, האבות דומים זה לזה וכן הבנים, א"כ שאו את אחיכם דומים לכם. ועוד ששמותיכם מורים על מיתתן, מישאל גימ' אף ברחמים, אלצפן שמיתה היתה בו צפונה להם ממעמד הר סיני, שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכאן שהיו ראוים לשליחת יד, ועל כל העדה יקצוף, שהיה הקצף על הכל, לפי שהם גרמו ליה למלכא דלא ליתי למטרוניתא, ואחיכם כל בית ישראל יבכו, שליח צבור שטעה סימן רע לשולחיו. ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, קודם אמר ראשיכם אל תפרעו וגו' ולא תמותו, וכאן אמר פן תמותו אלא שם הוא עונש וכאן הוא שלא יקנאו עליו, כמו שארז"ל ת"ח צריך שמירה:
שערי תורת ארץ ישראל
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
חבש. כמו ויחבש את חמורו (בראשית כ״ב:ג׳) כ"ש, (ס"א מבכי וגו' מפני בכייתן של ישראל שהיו בוכין לאמר מה נשתה חבש ותיקן להם נהרי מים מן הסלע ויחבש להם מתרגם ואתקין):