פרשנות מצטטת על ויקרא ח:לד

שבעת ימים כו׳ מפרישין כהן השורף את הפרה. דכתיב בפרשת מילואים (ויקרא ה׳) כאשר עשה ביום הזה צוה ה׳ לעשות לכפר עליכם, ודרשו רבותינו, לעשות, זה מעשה פרה. לכפר עליכם, זה מעשה יום הכפורים. שהכהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים טעון פרישה שבעה כמו שהיו טעונים אהרן ובניו בשבעת ימי המילואים, דכתיב (שם) ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים. והיו מפרישין אותו מאשתו שמא יבוא על אשתו ותמצא נדה, והבועל נדה טמא שבעת ימים ולא יוכל לשרוף הפרה:

ויהי ביום כלות משה להקים וגו'. הנה זה היה בסוף שבעת ימי המלואים שנזכרו בפרשת צו והנה נזכר בפרשה אלא פקודי כי בשנה השנית באחת לחדש ניסן הוקם המשכן ר"ל שנשלמה אז הקמתו ונדמה שזאת ההקמה היתה מה שהקים משה את המשכן וקדשו עם כל כליו והמזבח וכל כליו כשמשח אותם בשמן המשחה ביום ראשון משבעה ימי המלואים וקדשם בדרך ששמש בהם ז' ימי המלואים כי אז נשלם לו קיומו על עניינו לדורות ע"י אהרן ובניו כי כהונת משה רבינו ע"ה היתה לפי שעה וכבר פירשו בספרי שבכל יום מימי המלואים היה משה מפרק המשכן אחר שהעמידו ומשחו וגם ביום שמיני הוצרך להקימו לזאת הסבה ואפשר שיחזק זה הפירוש מה שאמ' בסוף פרשת צו כאשר עשה ביום הזה צוה השם לעשות לכפר עליכם כי זה יורה כי כמו שעשה משה ביום ראשון עשה בכל ימי המלואים ולפי שביום הראשון הוקם המשכן ומשחו וקדשו עם כל כליו הנה יראה מזה שהקימו בכל אחד מהימים ההם אלא שכבר יראה לפי הפשט שלא שב לעשות משה בשאר ימי המלואים כי אם מה שהיה לכפר עליהם והם קרבנות אהרן ובניו ודי במשיחת פעם אחת המשכן וכליו והמזבח וכליו לקדשם לפי מה שיראה מהגשת הכלים הנעשים במקדש והנה אפשר שנאמר שנמשחו לכל שבעת ימי המילואים כמו שנבאר אחר זה והנה אמר וימשחם ויקדש להורות כי לא נשלמה הקדושה עד שנמשחו כלם וזה מחוייב כי כל אלו הדברים הם מתאחדים לתכלי' אחת כמו שביארנו מעניני' ולזה אפשר שיתקדשו לחצאין והמשל כי השלחן בעצמו אי אפשר שתהיה לו קדוש' השלחן שהו' חלק מענייני המקדש אם לא בשילות לשאר הדברים אשר שם והנה יתבאר ממה שאמר שאי אפשר שנפר' ביום כלות משה ביום הראשון משבעת ימי המילואי' וזה שקרבנות הנשיאים נעשו תכף ובשבעת ימי המלואים לא כפר משה רק על אהרן ובניו ואח"כ כפר אהרן ובניו על כל ישראל ולזה יחוייב שיהיה העניין ביום השמיני והנה הראשון שהתחילה ממנו עבודת אהרן ובניו היה בראש חדש ניסן והוא היה ראש השנה לעניין עבודת אהל מועד ולזה היו השקלים נגבים אז.

שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כהן גדול כו':
אמר ה' יתברך בשבעת ימי המלואים [ויקרא ח] ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו' ואחר כך אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. ובאה הקבלה לעשות זה מעשה פרה. לכפר עליכם זה מעשה יום הכפורים לפיכך כהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים מפרישין אותו שבעת ימים ומפרישין אותו מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא שבעת ימים כמו שאמר הכתוב בבא על נדה [שם טו] ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים. וחכמים אומרים טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא ואם תחוש למיתה אין לדבר סוף לפי שאנו אומרים שמא תמות זאת השניה וכן השלישית וכן הרביעית וענין באמרם מיתה לא שכיחא ר"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקים ואין הלכה כרבי יהודה: