פרשנות מצטטת על ויקרא טו:כא

טעמא משום דיה שעתה - משום דיש לה וסת הא אם אין לה וסת דמטמיא מעת לעת מטה נמי טמאה כמשכב נדה עצמה שמטמא אדם הנוגע בו טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו דכתיב (ויקרא ט״ו:כ״א) וכל (אשר יגע) במשכבה יכבס בגדיו:

מדרס. אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמדרס הזב שמטמא אדם וכלים, כדכתיב (ויקרא ט״ו:ה׳) וכל אשר יגע במשכבה יכבס בגדיו:

דהנה בת"כ תניא דלהכי כתיב באשית אחיו נדה היא למעט אשת אחיו מאמו מאיסור אשת אח, וכמו שהביאו התוס' ריש מס' יבמות, והכי איתא בירושלמי שבת פרק כלל גדול, ובתלמודין ביבמות ד' נ"ד איתא להפך דנדה היא בא ללמד לחייב אפילו אשת אחיו מאביו דיש היתר ביבום, אבל א"א מאמו פשיטא דבהאי אסורא קיימא.

ואם על המשכב הוא. הַשּׁוֹכֵב אוֹ הַיּוֹשֵׁב עַל מִשְׁכָּבָהּ אוֹ עַל מוֹשָׁבָהּ אֲפִלּוּ לֹא נָגַע בָּהּ, אַף הוּא בְּדַת טֻמְאָה הָאֲמוּרָה בַּמִקְרָא הָעֶלְיוֹן, שֶׁטָּעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים: