פרשנות מצטטת על ויקרא טז:ו

שמא תמות אשתו שנאמר⁸⁹ג3, ג6 – חסר "בעדו", וכמעט בכל כתבי היד והדפוסים נוסף "וכפר". בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז ו)⁹⁰הפסוק חסר ב- מגק. היא אשתו – הדרשה היא ביתו היא אשתו, ומשמע שצריכה להיות לו אישה. נראה שבמקורה חייבה הדרשה שהכוהן הגדול יהיה נשוי כדי שיהיה מכובד, וזאת מתוך התפיסה שהרווק אינו מכובד ואינו ראוי להנהיג. הדרשה "ביתו זו אשתו" חסרה בקטע גניזה (ג 3). ייתכן שלא הייתה בנוסח המקורי של המשנה, והיא תוספת הסבר שנכנסה לטקסט⁹¹ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 970-950. .

ובעד ביתו - גבי יוה"כ כתיב באחרי מות:

בא לו אצל פרו – פעם שנייה – אותו פר שעליו התוודה בפעם הקודמת (פ"ג מ"ח), וסמך שתי ידיו עליו ונתודה – הווידוי, משמעותו ונוסחו כבר הופיעו בפ"ג מ"ח לעיל, ובדרך כלל המשנה נמנעת מלחזור על פרטי נוסח. ברם, משנת יומא אינה רק הלכה אלא פרק הווי ונוהג, ולכן נמסר הנוסח המלא. ההבדל בין וידוי זה לבין הווידוי שבפרק הקודם הוא במשפט אני וביתי ובני אהרן – שכן בווידוי הקודם היה רק כנגד "אני וביתי". ההבדל אינו נובע מלשון המקרא. לפי המקרא בשתי הפעמים נאמר "וכפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא טז ו ו- טז יא)⁴¹⁰כאמור בפרק הקודם, חז"ל הבינו ש"כפר" משמעו אמירת וידוי. . שני הווידויים נרמזים במקרא, אך ההחלטה לשנות בין הנוסח של הווידוי הראשון לבין הנוסח של הווידוי השני היא של הנהגת המקדש. הבלטה זו כבר מופיעה בתרגום השבעים לספר ויקרא (טז כ; כד). מבחינה חברתית יש בשינוי הבלטה של הכוהנים בתור קבוצה חברתית. הבלטה זו מתאימה למצב החברתי של ימי הבית השני. הברכה "הבוחר בכוהנים" מופיעה בין ברכות הכוהן הגדול והמלך בזמן קריאת התורה⁴¹¹ראו דיוננו להלן, פ"ז מ"א; סוטה פ"ז מ"ז. , ומסכת מידות מסתיימת בברכה "ברוך הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי קדשים" (משנה, מדות פ"ה מ"ד). כל אלו ברכות המבליטות את הכוהנים ומעמדם. אין זה מקרה שהברכות נעקרו מהתפילות שהתנסחו לאחר החורבן. השינוי מבטא את ההתפתחויות בחברה היהודית לאחר החורבן ואת הירידה במעמדם של הכוהנים, או את מאבקם של חכמים נגד זכויות היתר של הכוהנים⁴¹²ראו דיוננו להלן, פ"ז מ"א, ובמבוא למסכת שבת. .

אהרן וחוקה - דכתיב (ויקרא ט״ז:ו׳) והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר וגו' ושחט את פר החטאת אשר לו וגו' וכתיב באחרי מות בענינא (שם) והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל:

אפי' כהן הדיוט נמי - דהא מאן דפסיל יליף טעמא מאהרן וחוקה דכתיב והקריב אהרן (ויקרא טז) וכתיב בסוף הפרשה לחקת עולם וכל היכא דכתיב חוקה עיכובא הוא אלמא אהרן דוקא:

שמא תמות אשתו - וכתיב (ויקרא טז) וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו היא אשתו: