וְכִפֶּ֣ר עַל־הַקֹּ֗דֶשׁ מִטֻּמְאֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְכֵ֤ן יַעֲשֶׂה֙ לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַשֹּׁכֵ֣ן אִתָּ֔ם בְּת֖וֹךְ טֻמְאֹתָֽם׃
ברטנורא
ועל מזבח הזהב. כדכתיב ויצא אל המזבח. בסדר עבודת יום הכיפורים בפרשת אחרי מות:
משנת ארץ ישראל
במבוא עמדנו על כך כי בתיאור סדר העבודה של הכוהן הגדול שבתורה לא נזכר אלא וידוי אחד בבואו לכפר "בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא טז יז). במעשה כפרה זה נאמר בהמשך "והתודה עליו את כל עוֹנֹת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטֹאתם" (שם כא). בשתי הכפרות הראשונות, כאשר קרב "פר החטאת אשר לו" (שם יא), נזכרת רק הכפרה ואין בה וידוי. כיוצא בה בכפרה השנייה לא נאמר אלא "וכִפר על הקֹדש מטֻמאֹת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטֹאתם" (שם טז), ולא נזכר כל וידוי. במשנת יומא נאמר כי בכל שלוש הכפרות, ב"כפר בעדו ובעד ביתו" (פ"ג מ"ח), ב"כפר בעד ביתו ובעד בית אהרן" (פ"ד מ"ב) ובכפרה על "בית ישראל" (פ"ו מ"ב) הוא מתוודה באותה לשון: "אנא השם" או "בשם", "כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים", ומסיים בכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטֹאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל).