וְהִקְרִ֨יב אַהֲרֹ֜ן אֶת־פַּ֤ר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ וְשָׁחַ֛ט אֶת־פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ׃
ברטנורא
מתכפר לו עם הצבור. בפר העלם דבר של צבור, ואינו צריך קרבן אחר. דסלקא דעתך אמינא כי היכי דביוה״כ אין מתכפר עם הצבור, דהא כתיב (ויקרא ט״ז:י״א) ושחט את פר החטאת אשר לו, הכא נמי יהיה צריך קרבן בפני עצמו, קמשמע לן דלא. ונפקא לן מקרא דכתיב (שם ד׳) על חטאתו אשר חטא, בחטא המיוחד לו מביא קרבן בפני עצמו, ובחטא שאינו מיוחד לו אינו מביא קרבן בפני עצמו:
משנת ארץ ישראל
במבוא עמדנו על כך כי בתיאור סדר העבודה של הכוהן הגדול שבתורה לא נזכר אלא וידוי אחד בבואו לכפר "בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא טז יז). במעשה כפרה זה נאמר בהמשך "והתודה עליו את כל עוֹנֹת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטֹאתם" (שם כא). בשתי הכפרות הראשונות, כאשר קרב "פר החטאת אשר לו" (שם יא), נזכרת רק הכפרה ואין בה וידוי. כיוצא בה בכפרה השנייה לא נאמר אלא "וכִפר על הקֹדש מטֻמאֹת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטֹאתם" (שם טז), ולא נזכר כל וידוי. במשנת יומא נאמר כי בכל שלוש הכפרות, ב"כפר בעדו ובעד ביתו" (פ"ג מ"ח), ב"כפר בעד ביתו ובעד בית אהרן" (פ"ד מ"ב) ובכפרה על "בית ישראל" (פ"ו מ"ב) הוא מתוודה באותה לשון: "אנא השם" או "בשם", "כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים", ומסיים בכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטֹאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל).
תוספות
נפקא ליה מדר' יהושע בן קרחה - וא"ת אמאי לא יליף דשליחות מהני בקדשים משחיטת פרו של אהרן מדאיצטריך לומר שהיה בבעלים כדכתיב (ויקרא ט״ז:י״א) ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבשאר קדשים לא בעינן בעלים וי"ל דהא דממעטינן מפרו של אהרן היינו חטאת דווקא דומיא דפרו של אהרן וה"ט משום דבחטאת כתיב אותו אפי' בע"כ והלכך כיון דאי איתא לקמן מקריבין אותו בע"כ דין הוא שיעשה שליח אבל שאר קרבנות. דלא מקריבין בע"כ לא הוה ידעינן שיכול לעשות שליח אי לא דנפקא ליה מדר' יהושע בן קרחה: