פרשנות מצטטת על ויקרא טז:לב

שבעת ימים. מפרישין כהן גדול. שכל עבודות יום הכפורים אין כשרות אלא בו, [יומא לב. ובכ״מ] שנאמר גבי יום הכיפורים (ויקרא ט״ז:ל״ב) וכפר הכהן אשר ימשח אותו. והפרשה זו, נפקא לן מדכתיב בשבעת ימי המלואים (שם ח׳) ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים, וכתיב בתריה (שם) כאשר עשה ביום הזה צוה ה׳ לעשות לכפר עליכם, ודרשו רבותינו, לעשות, זה מעשה פרה לכפר עליכם זה מעשה יוה״כ. שהכהן השורף את הפרה והכהן העובד ביוה״כ שניהם טעונים הפרשה מביתם שבעת ימים כמו שהיו טעונים אהרן ובניו בשבעת ימי המלואים:

וכפר הכהן אשר ימשח אותו - גבי יוה"כ באחרי מות כתיב:

נשיאי ישראל נמנים בספר במדבר שש פעמים - במפקד שבראש הספר (פרק א), בתיאור חנייתם של שבטי ישראל מסביב לאוהל מועד וסדר מסעם (פרק ב), בחנוכת המזבח על ידי הנשיאים אחר הקמת המשכן והמזבח ומשיחתם (פרק ז) ובחזרה על סדר מסע הדגלים (פרק י). בכל אלו מופיעים אותם השמות. בפרק יג - הנשיאים־המרגלים הם אחרים, וכאן (בפרק לד), ברשימת שמות מנחילי הארץ, לא מופיעים אותם נשיאים ואף לא בניהם - לא של אלה ולא של אלה. ולפי דברי הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמותיהם א, ז) הרי הבן יורש את מעמד הנשיאות, אם אמנם ראוי הוא, וזו לשונו: "ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה". וקשה לומר שלכ"ד אישים חשובים אלה לא היה בן ראוי! (פ' שופטים תשנ"ה) וראה אריכות דברים בגדרי חזקת שררה בדברי לספר ויקרא (טז, לב).

קרצו - מפרשינן התם ברוב שנים שלא היה יכול למרק ולגמור את השחיטה כולה לפי שכל עבודת יה"כ אינה כשרה אלא בו דכתיב באחרי מות וכפר הכהן אשר ימשח אותו והיה צריך לאחוז מהר את המזרק ולקבל הדם לפיכך חותך בו כדי הכשר שחיטה ומניחה וממהר לקבל: